טוביה נ' גבע ואח'

פסק דין

1. התביעה הינה תביעת נזיקין.

2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

3. התובעת הינה ילידת 17/01/86, סטודנטית בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 23, ועתה הינה בת 27 שנים.

4. הנתבעת 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהגה ברכב מס' רישוי 29-093-27, הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

5. ביום 06/10/09 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת ששימשה כנוסעת ברכב הנ"ל.

6. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, בגב ובבית החזה. ואובחנה כסובלת מחבלה לעמ"ש צווארי מסוג Whiplashׁ (צליפת שוט). לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב, ומטופלת מאז התאונה בקופת חולים ונזקקת לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה.

7. הנתבעת 2 מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית:

8. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר אהרן צ'צ'יק, אשר מצא בבדיקתה כי קיימת הגבלת מועטה בטווח בתנועת הצוואר והגב התחתון ללא תיעוד ממצאים חבלתיים בצילומי הרנטגן. כן מצא רגישות צווארית ומותנית.

9. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור כדלקמן:

3% בגין בעיית הצוואר מותאם לסעיף 37 (5) א' חלקי לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956.

3% בגין בעיית הגב התחתון מותאם לסעיף 37 (7) א' לתקנות. קרי, סה"כ 6% נכות רפואית משוקללת במעוגל.

10. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר.

המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

11. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20/11/06):

"למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 09/07/08):

"מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".