טוביה לשם סוכנות לנכסים נ' חדד

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום דמי תיווך.

לאחר שמיעת העדויות, מטעם התובעים נשמעו התובע בעצמו, מר שקלרק משה, ומר גיא לשם, ומטעם הנתבעת נשמעו מר מלר, והנתבעת בעצמה, ניתנה לנתבעת לבקשתה האפשרות בצע בדיקות פורנזיות בהסכם המקורי, וכן לזמן עד שמתגורר בחו"ל.

הנתבעת הודיעה, כי לא הצליחה לשוחח ישירות עם העד שמתגורר בחו"ל ולפיכך ויתרה על עדותו, וכן כי בדיקתה העלתה, כי לא ניתן לגלות באמצעות בדיקות פורנזיות מתי בוצע כיתוב זה או אחר במסמך, ולפיכך ויתרה על הגשת חוות דעת פורנזית.

משכך ניתנה החלטה להגשת סיכומים בכתב ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם.

הנתבעת הייתה הבעלים של נכס מקרקעין בבעלותה, ברחוב העלומים 4 בסביון, (להלן:"הנכס"). הנתבעת, חתמה על הסכם תיווך, קיימת מחלוקת באשר למטרת ההתקשרות, אך אין מחלוקת באשר לעצם החתימה על הסכם התיווך, החתימה על הסכם התיווך הייתה בשנת 1997.

בשנת 2007, עשר שנים לאחר החתימה, נחתם על ידי הנתבעת הסכם מכר, למכירת הנכס, בסכום של 1.5 מיליון דולר, ומשסירבה הנתבעת לשלם דמי תיווך ביחס למכר הוגשה תביעה זו.

דיון:

הנתבעת טוענת, הסכם התיווך שנחתם בשנת 1997, נחתם ביחס לשכירות בלבד.

לטענתה, כל שסוכם בשנת 1997, היה כי התובע יפעל למציאת שוכר, ולא דובר כלל על מכירת הנכס.

במסגרת זו טוענת הנתבעת, כי התובע או מי מטעמו הוסיף על גבי ההסכם, ותוך זיופו, את הסכום של 2 מיליון דולר, כאשר בפרטי העסקה המצוינים במסמך, נראה בבירור כי הכוונה הייתה להתקשר בתיווך לביצוע עסקת שכירות בשנת 1997, כוונה שלא צלחה משום שלא נמצא שוכר.

הנתבעת טוענת, בתקופה הרלוונטית 1997, הייתה מצויה בהליכי גירושין, וכי רק בשנת 1999 החלה לשקול את מכירת הנכס וזאת לאחר גירושיה.

התובע טוען מנגד, כי הטענות לעניין זיופו של המסמך הינן טענות סרק שאין בהן כל ממש למעט ניסיון להכפשת התובע. עוד נטען כי לכתחילה נחתם הסכם תיווך שעסק הן בנושאי שכירות והן בנושאי מכר וכי במשך כל השנים ומאז 1997, התובע פעל להבאת קונים פוטנציאליים לנכס, והציגו בפני קונים רבים.

התובע צירף 41 הסכמי תיווך עם קונים פוטנציאליים, להם הוצג הנכס מאז מרץ 1999 ועד למכירתו על ידי הקונה בשנת 2007, כאשר כל השנים הנכס מוצג על ידו לקונים פוטנציאליים למכירה ולא לשכירות.

עיון בהסכם התיווך, נספח 1 לתצהירו של התובע, יעלה כי עסקינן במסמך אחד שבצידו האחד מצוין, "כרטיס לקוח", ובו פרטי ההתקשרות מודפסים, (צד א'), וחתימת הנתבעת, ובצידו השני רשומים פרטים בכתב יד, (צד ב').

בצד א' , אשר בו מופיעה חתימת הנתבעת, נרשם כך:

"א. במקרה של קנייה/מכירה 2% ממחיר הקנייה/מכירה.

ב. במקרה של השכרה ל-12 חודש – העמלה חודש מדמי השכירו."

הנתבעת טוענת, כי למרות שעל גבי המסמך מופיעה התחייבות לתשלום דמי תיווך במקרה של מכירה, במועד הרלוונטי היא לא התכוונה כלל למכור את הנכס, אלא להשכיר אותו, וכוונה זו באה לידי ביטוי בצד ב' של המסמך שמולא בכתב יד.

צד ב' מכיל את פרטי העסקה, ובו נרשם: