טובי נ' עירית תל אביב המחלקה לחניה ולאכיפה

פסק דין

1.התובע הינו תושב העיר העושה שימוש ברכב.

2.פעמיים חנה התובע ברחוב האיקליפטוס מול בית מספר 8 וקיבל הודעת קנס.

3.לאחר פניה בגין ההודעה הראשונה, ביטלה הנתבעת את ההזמנה "לפנים משורת הדין".

4.פניה לגבי ההודעה השניה לא הניבה פרי והתובע ביקש להישפט בבית המשפט לעניינים מקומיים.

5.טרם הדיון הציג התובע לנתבעת תדפיס ממפעילת מכשיר ה"איזי-פארק" לפיו ביום ובשעה שניתנה הודעת הקנס המכשיר פעל.

6.אף על פי כן, רק בדיון עצמו הודיעה ב"כ המאשימה כי היא חוזרת בה מן האישום.

7.בית המשפט לעניינים מקומיים פסק שאין לחייב את הנתבעת דכאן בהוצאות בשל הוראות סעיף 80 לחוק העונשין.

8.ככלל, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים.

גם הדיון בחוקיות הודעת הקנס אינה בסמכות בית משפט זה (אלא בסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים).

9.הרציונאל מאחורי האמור בסעיף 80 לחוק העונשין ברור.

אילו בגין כל כתב אישום המסתיים בביטול כתב האישום או בזיכוי תוגש תביעה כספית, יימנעו המדינה או הרשות המקומית להגיש כתבי אישום.

10.ברם, אין בכך כדי להוות "תעודת ביטוח" והענקת רשות להגיש כתבי אישום מבלי לבחון את הצורך בהגשתם ועל מנת לקבל כספים מן הנאשם.

11.איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה יתכן שמכשיר ה"איזי-פארק" לא היה מוצמד לחלון הרכב בשל כך שייתכן שהיה מופעל אך לא ברכבו אלא בתוך ביתו או משרדו של התובע או בשל כך שיש הנתלים במכשיר לצורך חניית שני רכבים ומציגים את התדפיס לגבי הרכב שחנה שלא כדין.

במקרה שלפני לא הוכחה הטענה.

הטענה נותרה בגדר השערה לא מבוססת.

12.זאת ועוד, אם היה ממש בטענה, מדוע בוטל כתב האישום?

אם הנתבעת שוכנעה מנימוקי התובע או החליטה להקל עמו, אזי עליה לעשות כן לפני הדיון בבית המשפט.

אם החליטה כי נימוקיו אינם משכנעים, אזי היה עליה לעמוד על כתב האישום.

13.אין ספק כי נגרמה לתובע טרחה וכן תחושה של זלזול והקלת ראש בטענותיו ובזמנו.