טובי ואח' נ' אלבז ואח'

פסק דין

לפני תביעה על סך 15,378 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת 1 (להלן: "התובעת"), המבוטח ע"י התובעת 2, עקב תאונה מיום 06/06/11.

1.מטעם התובעת העיד נהג הרכב, אשר הצהיר כי נסע בנתיב הימני של הכביש. לאור עבודות שבוצעו אותה עת בכביש, הורה לו שוטר שהיה במקום לעבור לנתיב השמאלי. לטענת הנהג, אותה עת הופיע אור אדום ברמזור. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נהג במשאית בנתיב השמאלי ועמד במרחק שני רכבים ממקום עמידת הנהג. הנהג "נכנס" פנימה לפני מקום עמידת המשאית ועצר. משהתחלף המופע ברמזור לירוק בעוד הנהג עומד, החל הנתבע בנסיעה איטית תוך שהוא "מגרד" את הדלת הקידמית של רכב התובעת.

2.הנתבע העיד כי עמד במופע אדום ברמזור בנתיב שמאלי, כשמימינו נתיב לתחבורה ציבורית. משהתחלף מופע הרמזור לירוק, החל בנסיעה איטית. הנהג ניסה כנראה "להשתחל" לנתיב נסיעת המשאית כדי לא לעלות על אי תנועה במקום וכך ארעה התאונה.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

אני מקבלת את גירסת הנהג כפי שהועלתה בהודעה על מקרה הביטוח, ת/1, שם מסר כי משהמתין לתחילת הנסיעה עם התחלפות מופע הרמזור לירוק, משאית משמאלו שיפשפה את חלקו השמאלי של הרכב לאורכו. גירסה זו מתיישבת גם עם גירסת הנתבע בעדותו בפני, כי הנתבע סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו עמדה המשאית.

מעדות הנהג בפני ניתן היה להבין כי סיים את ההשתלבות בנתיב נסיעת המשאית והמתין למופע הירוק ברמזור. אני מעדיפה את גירסתו כאמור בת/1, העולה בקנה אחד גם עם מיקום הנזק ברכב התובעת, בצידו הימני.

לפיכך אני קובעת כי התאונה ארעה עת רכב התובעת ביקש להשתלב בנתיב נסיעת המשאית משמאלו ובטרם סיים אותה השתלבות, כך שהרכב עמד בזווית לנתיב נסיעת המשאית. אינני מקבלת את גירסת הנהג כי סיים להשתלב לנתיב המשאית לאור קיומו של רווח באורך שני כלי רכב, בין הרכב הראשון למשאית. בשל עמידת הרכבים ברמזור, לא יכול היה הנהג להשלים ההשתלבות במלואה, נוכח צמצום המרחק בין הרכבים.

הנתבע צריך היה לוודא כי נתיב נסיעתו פנוי בטרם החל בנסיעה, עת התחלף מופע האור ברמזור. הנתבע אף היה ער לקיומה של מניעה להמשך נסיעת הרכבים בנתיב מימינו (לטענתו, עקב אי תנועה, ולטענת הנהג, עקב עבודות בכביש) וצריך היה לצפות כי הללו יבקשו להשתלב בנתיב נסיעתו. הנתבע הצהיר כי לא הבחין כלל ברכב התובעת, הגם שאישר כי במשאית מותקנת מראה ימנית המכוונת כלפי מטה ולטענתו קיים שדה ראיה "מת".

אין בידי לקבל את גירסת הנתבע כי הנהג השתחל לנתיבו במהירות (ראה נ/1), כאשר גם אופי הנזק ברכב התובעת, כעולה מת/2, מראה משיכה של הכנף קדימה, דבר המתיישב עם גירסת הנהג, כי הנתבע נסע עם המשאית בעוד רכב התובעת עומד ושיפשף את רכב התובעת.

יחד עם זאת, הנתבע נכנס לנתיב שאיננו פנוי דיו על מנת להשתלב בו כדבעי, בייחוד שעה שעמד בצמוד לפני משאית ששדה ראייתה שונה משל רכב פרטי ובשים לב לגובהה.

לאור כל האמור, אני מוצאת לקבוע כי שני הנהגים אחראים להתרחשות התאונה באופן שווה, היינו, כל אחד מהם אחראי לקרות התאונה בשיעור 50%.

4.באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי, סכום הפיצויים ששילמה התובעת 2 לתובעת 1 וכן אסמכתא לענין גובה ההשתתפות העצמית וערך הכינון, בהם נשאה התובעת 1.

5.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם הסכומים כדלקמן, בהתאם לשיעור הנקוב לעיל:

לתובעת 1:

בגין השתתפות עצמית – סך 860 ₪.

בגין כינון – סך 111 ₪.

הפסד הנחת העדר תביעות – לא הוכח.

לתובעת 2:

בגין תגמולי הביטוח ששילמה – סך 5,646 ₪.