טובול מורנו ואח' נ' אפרתי ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד שהגישו הצדדים, שכנים המתגוררים באותו בניין, אחד כנגד השני.

בבסיס שתי התביעות, דין ודברים שהיה בין הצדדים בצהרי יום ששי, ביום 6.1.12, עת הגיעה התובעת לביתו של הנתבע וביקשה להפסיק את עבודות הקידוח המרעישות, לטענתה, שביצע בביתו.

התובעת טוענת כי היא פנתה לנתבע בנימוס בבקשה כאמור, אלא שאחרון זה יחד עם אשתו הגיבו בצעקות וגידופים, ואף הנתבע איים על התובעת, דחף אותה בחוזקה ונתן לה סתירה שהדפה אותה אל המדרגות, וגרמה לנפילתה בעוצמה רבה, ועקב כך נחבלה התובעת בבטנה. התובעת טענה כי עקב כך היא אושפזה בבי"ח למשך שלושה ימים והיתה במעקב רפואי לאחר מכן.

הנתבע הכחיש את טענותיו של התובעת. בתורו הוא טען כי באותו יום הוא שמע צלצולים חוזרים ונשנים, תוך הטחת חבטות עזות ועצומות, בדלת מגוריו. משניגש לפתוח את הדלת, התפרצה התובעת בכוח פנימה אל תוך הדירה וסירבה לצאת ממנה עת ביקש הנתבע זאת. היא אף חסמה בגופה את דלת הדירה, אחזה בחוזקה את חולצת הנתבע, תוך מטר של גידופים, קללות ויריקות בפניו.

הנתבע טען כי נאלץ לדחוף את התובעת אל מחוץ לדירתו, שכן היא נכנס אליה ונשארה בה שלא כדין ובניגוד לרצונו. הנתבע הכחיש מכל וכל את טענותיה של התובעת בדבר דחיפתה אל המדרגות וטען כי אלה מרוחקות מדלת הכניסה.

בתביעתו שכנגד, טען הנתבע כי מעשה התובעת עולה כדי תקיפה בגינה הוא מבקש פיצוי כספי.

בדיון שמעתי את עדותם של התובעת, של הנתבע ושל אשתו.

התובעת חזרה על עיקר הדברים שהובאו בכתב התביעה. היא העידה כי הנתבע דחף אותה כשהיא היתה מחוץ לבית והדלת היתה חצי סגורה. הוא יצא אל חדר המדרגות וסתר לה בחוזקה ונכנס הביתה לאחר שטרק את הדלת. היא העידה כי היתה בהלם והגוף שלה רעד וכי מהבהלה ו'השוק', התמוטטה. בהמשך העידה כי היתה מאושפזת 3 ימים כתוצאה מהסחרחורת ומהנפילה.

עת נתבקשה התובעת להבהיר כיצד בדיוק נפגעה היא הסבירה "אני לא אמרתי שהוא דחף אותי לעבר המדרגות, כתוצאה מהסתירה והדחיפה קיבלתי סחרחורת וכדי לא ליפול על הבטן נפלתי על החלק האחורי על מנת להגן על הבטן מכיוון שהייתי בהריון".

זה המקום לציין כי בסיכום האשפוז של התובעת נרשם "...לדבריה, החליקה במדרגות לאחר שהותקפה ע"י השכן...".

הנתבע העיד, עת תיאר את מעשה התקיפה הנטען "התובעת התפרצה הביתה כמו רוח סערה ודרשה בצעקות להפסיק את הרעש, ורעש כמובן לא היה. ביקשתי ממנה יפה לצאת מהבית והיא תפסה לי בחולצה, רציתי לסגור את הדלת ואז היא ירקה עלי בתוך הבית שלי והתחילה לקלל. אשתי בזמן הזה היתה בסלון וראתה, הדלת היתה פתוחה והשכנים יצאו החוצה מהצעקות. הזזתי אותה וסגרתי את הדלת...".

אשתו העידה "התובעת התפרצה לבית תפסה את בעלי בחולצה והתחילה לירוק ולקלל, הילדים היו בסלון הבת התחילה לבכות, הבן היה בן 4, אני הייתי בשוק. הוא לא הצליח להוריד אותה מנה, היא תפסה אותו ולא נתנה לו הזדמנות לדבר".

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פס"ד לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו.

במסגרת זו, וכפי שהוסבר היטב לצדדים בדיון ביהמ"ש אינו נדרש לנמק את פסק דינו. עם זאת אציין בטרם אביא את "ההכרעה" כי לא ניתן היה להימנע מהרושם, עת נשמעו העדים, כי שני הצדדים הגזימו והפליגו בתיאורים של מה שהתרחש באותו יום וכי התובעת הגזימה בתיאור הנזקים שנגרמו לה. כן התרשמתי כי לשני הצדדים היתה תרומה, כזו או אחרת, לעימות שהיה ביניהם.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי היטב במסמכים הרפואיים שצורפו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובכלל זה את טענות הנתבע בדבר הגרסאות השונות שמסרה התובעת, הן ביחס לאירוע והן ביחס לאופן בו נפגעה, בהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, ולסילוק התביעה והתביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל של 1,200 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בשולי הדברים אביא את התנצלותי לפני הצדדים על העיכוב במתן פסה"ד, אשר נבע מתקלה בתוכנה עת נחתמה טיוטת פסה"ד.