טובול ואח' נ' אלון ואח'

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) בת.א. 10669/09 מיום 7.10.10, לפיו חויבו המערערים (כצד שלישי) לפצות הנתבעים בנזק שנגרם למשיב 1, כתוצאה מפגיעת רכבו של משיב 3 שעה שמשיב 1 נהג ברכבו לאחור.

רקע כללי:

1.התביעה בבית משפט השלום (בסדר דין מקוצר) הוגשה על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") כתביעת שיבוב כנגד הנהג ברכב הפוגע מסוג אוטובוס זעיר (להלן: הרכב הפוגע אוו "האוטובוס הזעיר") והמחזיק בו. זאת לאחר שהפניקס שילמה למבוטח שלה (משיב 3) (תובע מס' 2) את הנזק שנגרם למכוניתו.

לאחר הגשת התביעה עבר הדיון לפסים רגילים וכן נשלחה הודעת צד שלישי למערערים דכאן, שהיו המעסיקים של משיב 1, מר נוני אלון. (להלן: "נוני").

פסיקת בית המשפט קמא:

2.בית המשפט קמא התייחס לטיעוני הצדדים, ולעניין הראיות שהוצגו לפניו, ציין בפסק דינו כדלקמן:

"העידו בפני הצדדים ומתוך העדויות ותמונות הנזק עולה כי אין ספק שהתאונה ארעה באשמתו ורשלנותו של הנתבע 1 אשר נסע לאחור מבלי להבחין שרכב התובע 2 נוסע במגרש החניה מאחוריו. נקודת הפגיעה ברכב התובע מלמדת כי אין שחר לטענות הנתבע 1 לפיהן רכב התובע 2 הוא זה שנכנס ברכבו. מכת המעיכה ברכב התובע 2 היא בדלת האחורית שנדחפה כלפי פנים דבר המעיד בבירור שהנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובע 2 כאשר לא הבחין בו". (שם, 2).

ולעניין הקשר בין הצדדים, קבע:

"באשר ליחסים שבין הנתבעים 1 ו-2 ומר יוסף טובול באתי למסקנה כי הדין עם הנתבע 1 מר יוסף טובול והנתבעת 2 היו מעסיקים שלו ומשכך היה עליהם לדאוג לביטוח לרכב בו הוא נסע. אין די בכך שנעשה לרכב ביטוח חובה והיה עליהם לבטח את הרכב לפחות גם בביטוח צד ג' וזאת על מנת למנוע תשלום נזקים כגון הנזק בתיק זה חרף האמור, אין להתעלם מכך שהנתבע 1 חתם על כך שהוא ישא בנזקים שיגרמו כתוצאה מתאונות שיקרו לרכב "כולל השתתפות עצמית" לפיכך הנתבע 1 ידע שעליו יהיה לשאת בעלות ההשתתפות העצמית אם תהיה תאונה שהוא יימצא אחראי לה. דרך אגב, עם החתימה על המסמך שצירפו הנתבעת 2 ומר טובול שבו הנתבע 1 חתם על כך שהוא ישלם את ההשתתפות העצמית במקרה של תאונה שהוא יהיה אחראי לה, מלמדת שהכוונה היתה שצדדי ג' יעשו ביטוח לרכב וככל שיגרם נזק יצטרך הנתבע 1 לשלם את ההשתתפות העצמית". (שם, 3).

אשר לנזק, הרי שנקבע כי זה הוכח באמצעות דו"ח השמאי.

בסופו של דבר, חייב בית המשפט קמא את הנתבעים (נוני אלון ושושנה טובול) בתשלום סך 10,396 ₪ לפניקס וכן לשלם למר מחסומי (משיב 3) סך 3,420 ₪ בגין ההשתתפות העצמית ששילם לפניקס.

אשר להודעת צד ג', קבע בית משפט קמא:

"סכום שהוא ישלם לתובעים לפי פסק דין זה בהפחתה של 3,000 ₪ שהם בערך ההשתתפות העצמית בנזק ובירידת הערך (סכום זה נלקח מתוך סכום ההשתתפות העצמית שבה נשא התובע 2 בתביעה זו)".

(שם, 3).

טיעוני המערערים:

3.המערערים טוענים כי אין עליהם אחריות, ולחלופין יש לחלק האחריות בין המעורבים.

וכך טוענים הם:

"מבלי להיכנס לגופו של עניין של מי מבין הצדדים רובצת האחריות לתאונה, לפי כל דיני התעבורה על נהג הרכב לוודא בטרם נהיגתו ברכב, אם יש ביטוח לרכב, ואיזה סוג ביטוח יש לרכב המכסה אותו ממפני כל נזק שעלול להיגרם כתוצאה מנהיגה ברכב בטרם עלותו לרכב, במיוחד כאשר מדובר בהתחייבותו להסכם שהינו חתום עליו המורה עליו כי הוא יישא בכל נזק שייגרם לרכב, ולא כפי שנהג המשיב 1 כטומן ראשו בחול, ומתנער מכל אחריות" (הודעת הערעור, פסקה 4).

כן טוענים המערערים כי הם לא היו מיוצגים בבית משפט קמא וכי על בית המשפט היה להעיר תשומת לבם להשלכות המשפטיות. כן התעלם בית המשפט קמא מהסכם העבודה שבין המערערים למשיב 1, לפיו האחריות לנזק חלה עליו.