טובה מילצקי ואח' נ' גלינסקי רייזל

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. הנתבעת היתה דיירת מוגנת של התובעים. בפסק דין מיום 4.6.08 (3765/04, כב' השופט י' מילנוב) הורה בית המשפט על פינויה מן הנכס, נוכח השכרתו בשכירות משנה לצד שלישי. התביעה הנוכחית היא לדמי שכירות ראויים, בגין תקופת השכירות האמורה.

2. בהמשך לקדם משפט, הוגשו הודעות על ידי הצדדים, מהן עולה כי קיימת הסכמה עקרונית כי על הנתבעת לשלם לתובעים את דמי השכירות שקיבלה מן הצד השלישי אגב אורחא טוענת הנתבעת כי היה מקום להיעתר לבקשה שהגישה לסילוק התביעה על הסף. בקשה כאמור נדחתה על ידי. טענה זו מבוססת על כך, שהסכם השכירות היה בידי התובעים עוד בעת שהתנהלה תביעת הפינוי. לכך יש, כנטען, אינדיקציה בפסק דינו של כב' השופט מילנוב. ברם, אין בכך כדי לשנות מן ההחלטה לדחות את התביעה על הסף. ראשית, ההחלטה מבוססת בעיקרה על כך שעילת הפינוי שונה מעילת ההתעשרות שלא כדין. די בנימוק זה, אשר הנתבעת אינה חולקת עליו בטיעוניה עתה, כדי להותיר את ההחלטה על כנה. שנית, עדיין קיימת שאלה ראויה לבירור, האם היה די בקיומו של החוזה האמור בידי התובעים על מנת לחייבם להגיש תביעה בעשיית עושר ולא במשפט, והאם נהגו התובעים באופן בלתי סביר כאשר הגישו תביעה זו רק לאחר קבלת חשבונות מן הנתבעת, במסגרת הליך שהגישו. נוכח שיקולים אלה, אני דוחה טענה זו של הנתבעת. . מדובר בסכום של 27,700$ (6 חודשים בין 1.7.99 – 31.12.99, לפי 450$ לחודש, ו – 50 חודשים בין 1.1.00 – 1.3.04, לפי 500$ לחודש).

אגב אורחא טוענת הנתבעת כי היה מקום להיעתר לבקשה שהגישה לסילוק התביעה על הסף. בקשה כאמור נדחתה על ידי. טענה זו מבוססת על כך, שהסכם השכירות היה בידי התובעים עוד בעת שהתנהלה תביעת הפינוי. לכך יש, כנטען, אינדיקציה בפסק דינו של כב' השופט מילנוב. ברם, אין בכך כדי לשנות מן ההחלטה לדחות את התביעה על הסף. ראשית, ההחלטה מבוססת בעיקרה על כך שעילת הפינוי שונה מעילת ההתעשרות שלא כדין. די בנימוק זה, אשר הנתבעת אינה חולקת עליו בטיעוניה עתה, כדי להותיר את ההחלטה על כנה. שנית, עדיין קיימת שאלה ראויה לבירור, האם היה די בקיומו של החוזה האמור בידי התובעים על מנת לחייבם להגיש תביעה בעשיית עושר ולא במשפט, והאם נהגו התובעים באופן בלתי סביר כאשר הגישו תביעה זו רק לאחר קבלת חשבונות מן הנתבעת, במסגרת הליך שהגישו. נוכח שיקולים אלה, אני דוחה טענה זו של הנתבעת.

3. התובעים טוענים, כי יש להצמיד את הסכום האמור למדד המחירים לצרכן. הנתבעת אינה מסכימה לכך. במחלוקת זו, הדין עם התובעים. הנתבעת עשתה עשיית עושר ולא במשפט, מאחורי גבם של התובעים. ברגיל, הכלל הוא שאת פירות ההתעשרות שלא כדין יש להצמיד למדד, ולצרף להם הפרשי ריבית כחוק. הטעם לכך הוא, שהכספים נמצאים ברשות המפר. הוא יכול להשקיעם ולהפיק מהם רווח. ההצמדה ופסיקת הריבית משמשות להעמיד את ההשבה על בסיס ריאלי, ולמנוע מצב של התעשרות שלא כדין תוך שימוש בפירות ההפרה.

4. (א) חרף זאת, התובעים אינם עותרים לפסיקת ריבית. הם מוכנים להסתפק בהצמדת הסכום הדולרי למדד כעת, למרות שהמרת הסכומים הדולריים על פי השער היציג בעת התשלום, והצמדה למדד מאותה עת, היתה מביאה לסכום גבוה יותר, ובמידה משמעותית. אני סבור כי עמדה זו היא סבירה ומאוזנת בנסיבות העניין.

(ב) מסקנה זו עומדת בעינה גם בשים לב לאינדיקציות, כי בעת ניהולה של תביעת הפינוי היה ברשות התובעים הסכם השכירות שבין הנתבעת ובין הצד השלישי, והיה ידוע לתובעים שיעור דמי השכירות שנקבע בהסכם זה. לא נעלם מעיני, כי חרף זאת הגישו התובעים את תביעתם הנוכחית אך בשנת 2009 (לכך שחוזה השכירות בין הנתבעת ובין הצד השלישי היה ברשות התובעים, ראו בעמוד 36 לפסק הדין של כב' השופט מילנוב בתביעת הפינוי).

(ג) גם בהינתן אינדיקציות אלה, הצמדה (חלקית, כמוסבר לעיל) של הסכומים ששולמו למדד היא פעולה אלמנטרית, אשר כל פועלה הוא להעמיד את התביעה על ערכים ריאליים. נוכח מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, איני רואה כל סיבה שלא לעשות הצמדה כאמור.

5. (א) על פי תחשיב מפורט שהוגש על ידי התובעים, ולא הועמד במחלוקת, הצמדת הסכומים האמורים למדד מביאה לסך כולל של 35,717 $. על פי שערו היציג הידוע של הדולר בעת מתן פסק דין זה, מתקבל סכום בש"ח של 134,510 ₪. על הנתבעת לשלם סכום זה לתובעים עד ליום 1.5.12.

(ב) אשר להוצאות משפט. התובעת נשאה באגרת ההליך. בנסיבות העניין, אף כי לא נחתם הסכם פשרה, הושגה בפועל פשרה לגבי עיקר התביעה, תוך הותרת מחלוקת מצומצמת להכרעת בית המשפט. במצב זה, אני מורה על השבת האגרה לתובעת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של 686 ₪, אשר על פי הדין לא ניתן להורות על השבתו.

(ג) אין מקום לשפות את התובעת בגין הוצאות שהוציאה עבור חוות דעת מומחה. חוות הדעת אומדת את השכר הראוי בגין הנכס. בפועל, מבוסס פסק הדין על ההתעשרות בפועל שהופקה על ידי הנתבעת, קרי שכר הדירה ששולם לה הלכה למעשה על ידי צד שלישי. פסק הדין אינו מבוסס על חוות הדעת. במצב זה, אין מקום להשית על הנתבעת את עלות הכנתה של חוות הדעת.

(ד) כמו כן, תישא הנתבעת בשכר טירחת עורך דין בסך של 8,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה המוגבל בתיק, את השלב והאופן בו הגיע ההליך לסיומו, ואת היחס בין הטענות שבתביעה ובין תוצאת ההליך.

(ה) סכומי ההוצאות ושכר טירחת עורך הדין ישולמו עד ליום 7.4.12.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ב, 01 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: