טובאל ואח' נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

1.         מבוא

פסק דין זה דן בעניין שלילת תושבותה של התובעת החל מיום 1/1/03 ועד ליום 31/12/05.

ב"כ הנתבע העלתה טענה מקדמית, לפיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. זאת, בשל העובדה שהתביעה הוגשה רק ביום 4/3/09 על אף שמכתבו של הנתבע בדבר שלילת התושבות הינו מיום 19/11/06.

2.        ואלה העובדות הרלוונטיות לעניינו :

התובעת1 (להלן:"התובעת") ילידת 1983, נשואה לתובע מס' 2 (להלן:"התובע") שהינו אזרח ירדני, יליד שנת 1978 ולהם שלושה ילדים. לאור העובדה כי התובע הינו תושב שמחוץ לשטח מדינת ישראל, מעמדו בתיק זה הוא של "תובע פורמלי" בלבד.

לכתב התביעה צורף צילום תעודת נישואיהם מיום 6/12/01. עובדה זו הוגדרה גם כמוסכמה ברשימת המוסכמות והפלוגתאות שנקבעה בדיון שנערך בפני כב' הנשיאה, השופטת דיתה פרוז'ינין ביום 12/5/09.

אף על פי כן, בשלב מאוחר יותר (גם במסגרת תצהירי התובעים) – ציינו התובעים את תאריך נישואיהם כ- 27/7/03 מבלי שהובא לשינוי זה כל הסבר ו/או תימוכין.

בחודש 2/04 – הגישה התובעת טופס "דין וחשבון רב שנתי מפורט (טופס 6102) ובו ציינה את כתובתה ב: ראס אל עמוד.

בעקבות חקירה שנעשתה מטעם המל"ל בבית הוריו של התובע, בשכונת עזרייה –שלח הנתבע לתובעת, ביום 14/9/04, מכתב דרישה המצאת מסמכים (פירוט צריכה חשמל בנכס שבאל-עזרייה).

כמו"כ, בתאריך 29/3/06 שלח הנתבע לב"כ התובעת , באמצעות פקס, מכתב בדבר המצאת המסמכים כאמור.

בתאריך 19/11/06 שלח הנתבע לתובעת מכתב בדבר שלילת תושבותה מיום 1/1/03 ועד ליום 31/12/05 (להלן:"מכתב הדחייה"). כמו"כ הודע לתובעת, במכתב זה, על שהיא נחשבת כתושבת מדינת ישראל החל מיום 1/1/06. מכתב זה נשלח, בדואר רשום, לכתובתה של התובעת כפי שמסרה היא לנתבע במסגרת "טופס לשינוי כתובת" מיום 27/3/06 : "רח' אלטהרה, ראס אלגאמע, אלעיסוויה".

יוער כי לאור תושבותה מיום 1/1/06 החלה התובעת לקבל שירותי בריאות וכן תשלום גמלאות מהנתבע , בהתאם לזכאותה.

רק בתאריך 4/3/09 (כשנתיים לאחר מכן) – הוגשה כאמור תביעת התובעים.

3.דיון והכרעה:

התיישנות

א.      תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969 – קובעת את המועד להגשת תובענה כנגד החלטת הנתבע:

" החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר". (הדגשות אינן במקור - י.ש.)

מועד זה אף צויין במכתב הדחיה ששלח הנתבע לתובעת מיום 19/11/06. לפיכך, אין חולק כי תביעת התובעים הוגשה באיחור (כאמור, לאחר כשנתיים ממועד מכתב הדחיה).

ג.הלכה פסוקה היא שלבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור. זאת, מאחר שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין (להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, בו רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים, מטעמים מיוחדים שיירשמו וזאת בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 לפיה).