טואף ואח' נ' דהקי

פסק דין

1.תחילתה של תביעה זו בתביעה שהגישו גב' כנרת טואף ומר יצחק טואף כנגד מר מאיר דהקי בבית המשפט המחוזי בחיפה אשר מהותה תביעה כספית וסעדים הצהרתיים, לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. התביעה המקורית התייחסה הן לחוב הנטען לחברת קומו עבודות צנרת בע"מ והן לחוב הנטען לחברת קומו הנדסה בע"מ.

2.בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בפני כב' הש' נאמן ביום 3.1.05, הציע כב' השופט נאמן לתובעים לתקן את תביעתם באופן שתהיה בסמכות של בית משפט השלום.

3.ביום 31.1.05 הודיעו גב' כנרת טואף ומר יצחק טואף לבית המשפט המחוזי כי נוכח החלטת בית הדין לעבודה בדבר סמכותו לדון בתביעתם הנגדית אשר כללה, בין היתר, את הסכום שנתבע בבית המשפט המחוזי ע"י קומו הנדסה בע"מ, מוותרים התובעים על תביעתה של קומו הנדסה בע"מ ומותירים את תביעת קומו עבודות צנרת בע"מ בלבד.

בהודעתם לבית המשפט המחוזי ציינו גב' כנרת טואף ומר יצחק טואף כדלקמן:

"התובעים סבורים כי היות שמדובר בתביעה בין בעלי מניות, נתונה הסמכות לדון בסעד זה לבית משפט נכבד זה, אך הם מודיעים כי אם ימצא בית המשפט לנכון להעביר את הדיון בתביעה נוכח סכומה (84,002.13) לבימ"ש שלום, לא תהיה להם כל התנגדות לכך".

4.ביום 6.6.05 נתן כב' השופט נאמן החלטה כי יוגש כתב תביעה מתוקן והתביעה תועבר לבית משפט השלום בחיפה אשר "לו הסמכות לדון בתביעה המתוקנת".

5.ביום 6.7.05 הגישו מר יצחק טואף וקומו עבודות צנרת בע"מ תביעה מתוקנת לבית משפט השלום כנגד מר מאיר דהקי (להלן: "הנתבע").

6.בתאריך 26.9.05 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה על הסף וטען, בין היתר, כי הדרך היחידה בה יכול היה התובע להגיש תביעה כנגד הנתבע היא בתביעה נגזרת. ומשלא פעל מר יצחק טואף על פי הוראות סעיפים 194 – 197 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, דין התביעה להידחות על הסף.

7.בהחלטתי מיום 9.4.06 ציינתי כי משהועברה התביעה על ידי בית המשפט המחוזי לבית המשפט השלום, עלי לדון בתביעה וכי אכן צודק הנתבע כי יש להגישה כתביעה נגזרת. עם זאת, נקבע בהחלטתי כי יש לדון בשאלת אישורו של בית משפט להגשת התביעה הנגזרת בפתח בירור התביעה לגופה ושלא על דרך של הגשת בקשה לדחייה על הסף, כפי שנהג הנתבע. לאור האמור, התרתי למר יצחק טואף להגיש תביעה מתוקנת בפורמט של תביעה נגזרת אשר במסגרתה תצורף קומו עבודות צנרת בע"מ כנתבעת בתובענה. עוד נקבע בהחלטתי, כי מאחר ומדובר בחברה בה שני בעלי מניות בעלי חלקים שווים בחברה, לא ניתן להגיע להסכמה בחברה ועל כן על פי הפסיקה, רשאי בעל מניות להגיש התביעה ללא צורך בפניה קודמת לחברה.

8.ביום 15.5.06 הגיש מר יצחק טואף (להלן: "התובע") תביעה נגזרת שבה תובע התובע את הנתבע וכן את קומו עבודות צנרת בע"מ בסך של 87,241.09 ₪ בגין חובו לנתבעת.

9.בישיבות ההוכחות שהתקיימו ביום 18.6.08, נשמעה עדותו של התובע וביום 15.12.08 נשמעה עדותו של הנתבע והצדדים נפנו להגשת סכומיהם.

התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

10.מהראיות שהובאו בפני עולה, כי בשנת 1996 הקים התובע חברה בשם יצחק טואף בע"מ. בשנת 1999 הצטרף הנתבע לחברה לתקופת ניסיון ובשנת 2000 הצטרף כבעל מניות לחברת יצחק טואף בע"מ ושם החברה שונה לקומו עבודות צנרת בע"מ. הנתבע שילם סך של 80,000 ₪ עבור חלקו במניות קומו עבודות צנרת בע"מ, התשלום בגין רכישת המניות בוצע, ככל הנראה, כהלוואה בשנת 1999 ובשנת 2000 נרשם חלק מהתשלום על חשבון רכישת המניות. במשך שנות הפעילות המשותפת של התובע והנתבע בנתבעת, היה שכרם שווה וגובה השכר ומשיכתו בפועל נקבעו בהתאם ליכולתה הכלכלית של הנתבעת.

11.חלוקת העבודה בין הנתבע לתובע בנתבעת היתה שהנתבע היה אחראי בעיקר על הצד הניהולי והכספי וכן על קשרי הלקוחות, ואילו הנתבע היה אחראי בעיקר על ניהול העבודה בשטח והפיקוח עליה. ואולם, הנתבע חתם בשם הנתבעת על הסכומים, מסמכי בנק ופרטיו היו רשומים אצל בנק הפועלים כאיש קשר וככתובת בכל הקשור לחשבון הבנק של הנתבעת.

12.בשנת 2001 ובתחילת שנת 2002 הדרדר מצבה הכלכלי של הנתבעת והיא לא יכלה עוד לתפקד. התובע הציע לנתבע להקים חברה חדשה בשם קומו הנדסה בע"מ, אשר תיקח על עצמה את כל העבודות והנכסים של הנתבעת וכן את כל התחייבויותיה. עיון במסמכי רשם החברות מצביע על כך, כי חברת קומו הנדסה בע"מ הוקמה ביום 5.2.02 ונרשמה באופן שבעלי מניותיה היו 50% כנרת טואף, אשתו של התובע, ו – 50% נוספים נרשמו על שמו של מהנדס החברה, מר איליה גולברג. מר איליה גולברג, העביר לימים את מניותיו לגב' כנרת טואף, כעולה מפסק דינו של בית הדין לעבודה בע"ד 1017/04, מאיר דהקי נ' יצחק טואף. עוד עולה מפסק דינו של בית הדין לעבודה כי כל פעילותה של חברת קומו עבודות צנרת בע"מ הועברה לחברת קומו הנדסה בע"מ.

13.יצוין כי בית הדין לעבודה קבע בפסק דינו בתביעה ע"ד 1017/01 שהוגשה על ידי הנתבע ביום 23.3.04, כי הנתבע, הגם שלא היה רשום כבעל מניותיה של חברת קומו הנדסה בע"מ, היה בעל שליטה בחברה ולא שכיר, וכי שכרם של הנתבע והתובע בחברת קומו הנדסה בע"מ היה שווה בשווה, בהתאם ליכולותיה הכספיות של החברה.

טענות הצדדים בתמצית

14.התובע טוען כי תביעתו הינה תביעת החברה קומו עבודות צנרת בע"מ להשבת כספים אותם לקח ממנה הנתבע שלא כדין במהלך השנת 2000 – 2001 בעת שהיה אחד מבין שני בעלי השליטה בחברה, חתם עבורה ובשמה על הסכמי פשרה, עירבונות ומסמכי בנק והחזיק בידיו כרטיס אשראי של החברה המאפשר ביצוע משיכות מכספומט ללא הגבלה.

התובע טוען כי בתקופת פעילות הנתבע בנתבעת, נהג הנתבע למשוך כספים במזומן ולבצע שימוש אישי בכרטיס האשראי של הנתבעת תוך שמשך מחשבון הנתבעת סך של 87,241 ₪ אשר עליו להשיבו לנתבעת. התובע טוען כי טענות הנתבע לפיהן משיכת הכספים בוצעה כביכול לצורך פעילות הנתבעת הינה טענת הודאה והדחה ועל כן, מטילה את נטל ההוכחה על הנתבע אשר לא עמד בנטל זה. התובע טוען כי הנהלת החשבונות של הנתבעת הינה מוסדרת ומסודרת וכי אף הנתבע הסתמך עליה במסגרת תביעתו. התובע טוען כי בנסיבות בהן ביצע הנתבע משיכות ו/או רכישות לצרכי הנתבעת, אכן תועד הדבר על ידו במסמכי החברה ואולם, לא כך הדבר באשר לכספים שהוא נתבע בהשבתם. התובע מוסיף וטוען כי אף בית הדין לעבודה התרשם מעדותו הבלתי מהימנה של הנתבע ולא קיבל את טענותיו.