טואיג נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח

פסק דין

פתח דבר

עניינה של תביעה קטנה זו, בנזק רכוש שנגרם לרכב בבעלות התובע שמספרו 3580751 (להלן: "הרכב"), כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 19.12.10, עת התנגש ברכב התובע, רכב שפרטיו אינם ידועים, שעה שהרכב חנה בסמוך לבית (להלן:"התאונה"). התביעה הוגשה כנגד חברת הביטוח המבטחת את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף (להלן:"הנתבעת").

טענות הצדדים בקליפת אגוז:

טענות התובע

לטענת התובע, ביום התאונה רכבו חנה בסמוך לביתו ולאחר שירד מביתו נוכח, כי רכבו נפגע מאחור ונגרם לו נזק וכי לא הושארו פרטי הפוגע. לטענתו, בקרבת מקום מגוריו נעשים שיפוצים בקופת החולים וכי הפגיעה נעשתה, ככל הנראה, מרכב שעבד במקום. התובע צירף לכתב התביעה אומדן ראשוני של שמאי מיום 21.12.10 הקובע, כי גובה הנזק הינו בסך 6,385 ₪ .

חברת הביטוח, הודיעה לו במכתב מיום 19.12.10, כי אין בכוונתה לפצותו מאחר ולא השתכנעו בנסיבות האירוע. כמו כן, הודיעה חברת הביטוח במכתב מיום 29.12.10 על ביטול הפוליסה בתום 30 ימים, קרי: ביום 28.01.11 בחצות. לנוכח סירוב חברת הביטוח לפצותו הוגשה התביעה דנן.

טענות הנתבעת

חברת הביטוח טוענת בכתב הגנתה, כי על פי הערכת שמאי מטעמה הנזק ברכב התובע נגרם תוך כדי נסיעתו של הרכב וסביר להניח, כי הנזק הינו נזק עצמי שגרם התובע לרכב בעת נהיגתו.

עוד לטענתה, כשנה לפני האירוע הנדון דיווח התובע על נזק נוסף שנגרם לרכבו בשל אותן נסיבות ממש, מה שהוביל אותה לפקפק בגרסתו ולכן הורתה על חקירה פנימית של נסיבות התאונה. תוצאות החקירה העלו, כי רישיונו של התובע היה בשלילה כשנה וחצי לפני התאונה בשל אי תשלום קנסות ובשלב מסוים התווספה שלילה כתוצאה מהחלטת בית המשפט לתעבורה (דו"ח החקירה מיום 28.12.10 צורף כנספח לכתב ההגנה). יוצא אם כן, כי על פי הוראות הפוליסה (פרק ד'1) תנאי למתן כיסוי ביטוחי הוא שלנהג היה רישיון בתוקף, ומאחר ואין חולק, כי רישיונו של התובע לא היה בתוקף במועד התאונה דין התביעה להידחות.

באשר לנזק, טוענת המבטחת, כי המדובר בנזק מופרז הנעדר קשר סיבתי לתאונה. לטענתה סך נזקיו המוכחים של התובע הינם בסך 6,385 ₪ ואילו הוא תובע סך 13,000 ₪ וזאת ללא כל הסבר וראיה.

דיון והכרעה

ביום 19.5.2011 התקיימה ישיבת הוכחות, מטעם התביעה העידו התובע ורעייתו ומטעם חברת הביטוח העיד אילון מרקוס.

התובע העיד באשר לנסיבות התאונה כדלקמן:

"האוטו היה בחנייה, ירדתי למטה לתלות את הכביסה ומצאתי אותו פגוע. הרמתי טלפון לחברת הביטוח והתחילו לתחקר אותי. ... אני שבע שנים מבוטח והכל היה בסדר. האוטו היה בחנייה אשתי נהגה מטבריה עד הבית והאוטו היה בחנייה. יש הערכת שמאי ללא תיקון. אני נכה וזה רכב שמשמש אותי לטיפולים ולבתי חולים שאני צריך לנסוע". (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 8-13).

רעייתו של התובע אף היא העידה באשר לנסיבות התאונה כדלקמן:

"אני הגשתי את התביעה בשם בעלי. ... סיפרנו להם שיש לי עסק בטבריה וחזרתי מטבריה והחנתי את הרכב בחניה של הבית ומעבר לחניה מתבצעים עבודות שיפוצים של קופת חולים, החנתי את הרכב כי בעלי בפסילה ואני נוהגת. ירדנו לתלות כביסה וראינו את המכה ממש רצינית שנאלצנו לערב את חברת הביטוח למרות שזה גורם לי להגדלת פרמיה. .." (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 15-22).

חברת הביטוח, כאמור, מתכחשת לנסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע ורעייתו. לטענתם על פי דו"ח חקירה פנימית שבוצע מטעמם עולה, כי התובע הודה בפני החוקר כי הוא נהג ברכב והוא זה שהחנה אותו בסמוך לבית. עוד עולה מהדו"ח, כי רישיונו של התובע בשלילה וכי הוא התחמק מלענות ישירות בעניין זה, תוך ניסיון להסתיר זאת. במהלך הדיון ביקש העד מטעם חברת הביטוח להמציא תקליטור ותמליל השיחה בין החוקר מטעם חברת הביטוח לבין התובע. בהחלטתי מאותו היום קבעתי, כי התקליטור והתמליל יוגשו תוך 10 ימים. ביום 31.5.11 הוגש תמליל השיחה ממנו עולה, כי התובע מודה, לכאורה, כי הוא נהג ברכב ביום התאונה והוא זה שהחנה אותו בחניית הבית:

"יובל (החוקר – א.ד-ש): בחנייה בבית, אוקי, עכשיו מי האחרון שנהג ברכב?

מנשה (התובע – א.ד-ש.): אני