טואג ואח' נ' רובינסון ואח'

פסק דין

רקע ועובדות

1.עניינה של התביעה והתביעה שכנגד בתאונת דרכים מתאריך 29.6.12, בחולון.

2.לטענת התובע, נסע בנתיב תחבורה חד סטרי, כאשר הבחין ברכבו העומד של הנתבע ועצר בעקבותיו. לפתע התחיל רכבו של הנתבע לנסוע אחורה ופגע ברכבו של התובע בפינה הימנית הקדמית.

3.לטענת הנתבע, עצר את רחבו לצורך החנייתו כאשר לא היה אף רכב מאחוריו. לטענתו התובע פנה לרחוב במהירות מופרזת, באופן שלא אפשר לו להבחין ברכבו של הנתבע ולבלום ולכן התנגש ברכבו של הנתבע מאחור.

4.במעמד הדיון העידו הצדדים וכן אשתו של הנתבע אשר היתה עימו ברכב בשעת התאונה. לגרסת הנתבע והעדה מטעמו, רכבם נעצר בזוית כלפי צד ימין, כהכנה לפני חניה בצד שמאל, והתאונה אירעה בטרם החלו בנסיעה לאחור.

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אינני מקבלת את גרסת התובע ויש לדעתי לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד, הכל כפי שיפורט להלן.

6.   ראשית,  התובע טען בעדותו כי "לא היה מספיק מקום ברחוב כדי שהנתבע יעצור בזווית חדה כמו שהוא הדגים... ואם הנתבע היה עוצר בזווית קלה הרכב לי לא היה נפגע במיקום שנראה בתמונות הנזק." למרות טענה זו, בהתאם לשרטוט שצירף התובע לכתב התביעה המראה לגרסתו את אופן התרחשות התאונה, אפשרית עצירת הנתבע כשרכבו נוטה בחלקו הקדמי בזוית ימינה, בהטיה המסבירה את מיקומי הנזקים בשני כלי הרכב. ההטיה של רכב הנתבע כפי שנראית בשרטוט היתה אפשרית גם לפני תחילת הנסיעה לאחור באמצע נתיב הנסיעה, ולא רק לאחר התחלת בנסיעה לאחור לתוך מקום החניה כטענת התובע.

7.שנית, בשרטוט האמור מיקם התובע את רכבו באופן המסביר את מיקומי הנזק כפי שנגרמו בפועל - כשהוא קרוב מאד לצידו השמאלי של נתיב הנסיעה. לא מדובר במיקום רגיל כאשר סביר לצפות מכל נהג (בעיקר בכביש צר עם מפרצי חניה משני הצדדים) שייסע  באמצע הנתיב כמקובל.

8.שלישית, חומרת הנזק ברכב התובע אינה מתיישבת עם גרסתו, לפיה עצר במרחק של 2-3 מטרים מאחורי הנתבע, והפגיעה ארעה בשל נסיעה מהירה לאחור של הנתבע. מדובר בנזקים משמעותיים ברכב התובע, הכוללים מעיכה של חזית הרכב לכל גובהה – לרבות מעיכה ממשית של מכסה המנוע שנדרש להחליפו (עפ"י חוות דעת השמאי). ברכב הנתבע הנזקים הם בחלקו התחתון של המגן האחורי, מתחת למכסה תא המטען ומתחת למספר הרישוי.

בחוות דעת שמאי התובע, בחלק המוקדש לבחינת נסיבות התאונה, נרשם כי "מוקד המעיכה במכסה תא מנוע ברכב התובע הינו בפס ניקל מעל סורג חזית בצד שמאל... זרימת האנרגיה מרכב צד ג' אל רכב התובע נבלמה במכסה תא מנוע".   לא ברורה המסקנה של השמאי לפיה "בשחזור האירוע ניתן לקבוע שצד ג' החל במהלך נסיעה אחורנית ותוך כדי תמרון פניה פגע" ברכב התובע, בהעדר הסבר מדוע נזק זה אינו יכול להיגרם ממהלך האירועים כפי שטוען להם הנתבע.

הנזק המתואר (שהביא ל"זרימת אנרגיה... [ש]נבלמה במכסה תא מנוע") מתאים לפגיעה במהירות נסיעה ממשית – מהירות שלא סביר כי הנתבע יגיע אליה כאשר הוא מתחיל לנוסע לאחור, לאחר עצירה מוחלטת, מרחק של 2-3 נטרים בלבד.

9.רביעית, התובע סתר את עצמו במהלך עדותו, וגרסתו אינה מהימנה עלי. התובע טען תחילה כי עצר מאחורי רכב הנתבע שכן "הבנתי שהוא רוצה להחנות בנסיעה לאחור", ובתשובות לשאלות בית המשפט ציין בשנית כי "ידעתי למה הוא עומד, ידעתי שהוא רוצה לחנות ברוורס" ומיד לאחר מכן הסתייג מהדברים שמסר בטענה כי "ברגע שנעצר עדין לא ידעתי מה הכוונה שלו, אולי משהו רצה להיכנס לאוטו, לא יודע מה. הוא לא אותת". דברים אלה היה ניתן לקבל, אלמלא העיד מיד ובהמשך אותו משפט, כי "אורות רוורס דלקו".

מכאן ברור שעל פי גרסת התובע, הוא ידע מיד כי בכוונת הנתבע לנסוע לאחור כבר בעת שהגיע ועצר מאחוריו, ולמרות זאת – כאשר לגרסתו אורות הרוורס ברכב הנתבע כבר דלקו – בחר להתקרב אליו, ולא לצפור או לסמן לנתבע באורות רכבו שהוא נמצא מאחור, אלא בחר לתכנן לנסוע לאחור כדי לפנות מקום. אציין כי התובע בתשובותיו לשאלות בית המשפט מסר כי עדיין לא הספיק להעביר את ידית ההילוכים להילוך אחורי, כך שגם לפי גרסתו, היה עדיין בהילוך קדמי בעת שאירעה התאונה.

10. למרות דברי התובע כי אחיו החייל היה עמו ברכב בזמן התאונה, בחר שלא לזמנו לדיון. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

בנסיבות אלה, הימנעות התובע לזמנו נזקפת לחובתו.

11.אל מול גרסת התובע שמצאתי שלא אוכל לקבלה, גרסת הנתבע היתה אחידה, ללא סתירות, ונתמכה באופן מלא בעדות אשתו שהיתה עמו ברכב בעת התאונה.

12. לאחר ששקלתי את טענות התובע לגבי אופי השריטות הנראות בפינה השמאלית תחתונה ברכב הנתבע, מצאתי כי אין בהם כדי להפריך את גרסת הנתבע.