טהרני נ' קומינסרו ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך נומינלי כולל של 2,982 ש"ח, הנסובה על תאונת דרכים מיום 7.8.11 (להלן: "האירוע"), לפיצוי הנתבעת בגין נזקיה הישירים בסך 1982 ש"ח, לשיפוי בגין שכר טרחת השמאי שערך את חוות דעתה, ששולם (בסך של 500 ₪) ולתשלום 500 ₪ בגין "אבדן זמן וטרחה". בעת האירוע הייתה התובעת בעליה של רכב מסוג יונדאי שמספרו 7657604, נתבע 1 (להלן גם: "הנתבע") היה בעליו של אופנוע שמספרו 9214967 (להלן: "האופנוע"), ונתבעת 2 ביטחה את האופנוע בביטוח צד שלישי.

לגרסת התובעת, פגע ברכבה האופנוע, וזאת עת האטה בנסיעתה במסלול הנסיעה השמאלי לקראת עצירה ברמזור, שבו התכוונה לפנות שמאלה, וזאת כשהרמזור התחלף לרמזור אדום. באותה העת רכב הנתבע על אופנוע בשולי הדרך מצד שמאל, סטה בפתאומיות לנתיב התובעת ופגע ברכבה (ראו למשל בפסקה 4 לכתב התביעה). בעדותה סיפרה התובעת, כי האופנוע החליק בעת הנסיעה בשולי הנתיב, או-אז, פגע ברכבה (ראו למשל שורה 25, עמ' 1 ו- שורות 19-21, עמ' 2 לפרוטוקול). לכתב התביעה צורפו, בין היתר, העתק רישיון רכב, קבלה בגין עריכת חוות דעת שמאית מיום 23.8.11 וחוות הדעת עצמה לה צורפו גם תמונות שאינן צבעוניות וכן קבלה מיום 21.8.11 בגין תיקון אשר על פי הנטען בוצע. עוד נטען בכתב התביעה כי עד ראיה נכח והוא יוכל לבוא להעיד.

גרסת הנתבע שונה. על פי גרסתו, פגע רכב התובעת באופנוע מאחור, עת היה האופנוע בעצירה מלאה בצומת, שעה שהרמזור היה אדום. לכתב ההגנה צורפה, בין היתר, הודעת הנתבע מיום 10.8.11, על אודות האירוע. במהלך הדיון הגיש הנתבע את הודעת התובעת לחברת הביטוח שלה, שלא צורפה לכתב התביעה ולא הוגשה על ידה וכן הציג לבית המשפט ולתובעת תמונות צבעוניות של רכבה, אשר צילם בעת האירוע ואשר התובעת אישרה כי אמנם מדובר ברכבה. מתמונות אלה, שהוצגו בתוך הטלפון הסלולארי של הנתבע, עולה לטענתו, כי אופי הפגיעה בפנס רכבה של הנתבעת מתיישב יותר עם פגיעה מאחור ולא עם גרסת התובעת, שכן רואים בהן, לשיטתו, את המקום שבו פגע לטענתו צינור המפלט של האופנוע בפנס רכב התובעת, עת התנגשה בו מאחור. הנתבעים אף מלינים על כך שהתובעת ביכרה שלא לצרף ראיות אשר גם לשיטתה היה בכוחה לצרפן, דוגמת תמונות הצבע שאין מחלוקת כי צילמה באמצעות הטלפון הסלולארי שלה וזימונו למתן עדות של אותו העד שאף צוין בכתב התביעה, ואשר דרכי ההתקשרות עמו דאגה התובעת ליטול מבעוד מועד כפי שאף מגלה עיון בהודעתה (נ/1).

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי כי דין התביעה להדחות, בין היתר מנימוקי הנתבעים. עדיפה בעיני גרסתו של הנתבע באשר לנסיבות קרות האירוע אשר ככלל, דומני, כי מתיישבת יותר גם עם הראיות שהוצגו בפני, ואשר מצביעה ככלל על כך, שהאחריות לקרות האירוע איננה מוטלת לפתחו. ראשית, הואיל וגם מדבריה של התובעת בדיון עולה, ככלל, שבקרות האירוע הודתה בפני הנתבע שהאחריות לתאונה הייתה מוטלת לפתחה, והיא אף הודתה כי הציעה לדאוג במידת הצורך לתיקון האופנוע במוסך. גם אם אמנם הסבירה התובעת בעדותה בבית המשפט מדוע סברה כן, הרי שלא מצאנו גם בהודעתה, כפי שהוגשה לחברת הביטוח כל אזכור לנטילת האחריות (ולו המותנית, כאמור בהסברה) מטעמה. שנית, הואיל ועיון בתמונות שהציגו הצדדים כמו גם בחוות הדעת ובקבלות (לרבות התמונות שצורפו לחוות הדעת), מהן עולה, כי בין היתר תוקנו והוחלפו חלקים קדמיים (דוגמת מגן קדמי חיצוני ופנימי), מתיישב יותר עם גרסת הנתבע באשר לפגיעת חזית שמאל של רכב התובעת באופנוע עצמו, מאשר עם גרסת התובעת, קרי פגיעה שעיקרה צידו השמאלי של רכב התובעת. גם אופי אחת הפגיעות בפנס רכבה של התובעת (ניקוב חור בפנס הרכב), כפי שניתן היה להבחין בתמונות שהציג הנתבע מתוך הטלפון הסלולארי שלו, מתיישב עם גרסת הנתבע, כפי שצויין על ידי הנתבעים. שלישית, נוכח האמון שנתתי בעדותו של הנתבע. גרסת הנתבע, גם עת העיד ונחקר, הייתה קוהרנטית וככלל התיישבה עם גרסתו הקצרה, הן בכתב ההגנה והן בהודעה שהוגשה מטעמו לנתבעת 2 .כך, הסברו, למשל, באשר לכך שצילם אך את רכב התובעת ואך כתגובה לכך שהתובעת היא שצילמה בתחילה את רכבה, מקובל עלי, במיוחד בנסיבות בהן ארעה תאונת דרכים במסגרתה אין מחלוקת כי הופל מאופנועו וחזקה שהיה נסער (וכדבריו בעדותו, "מעורפל").

לכלל אלה יש להוסיף את הימנעות התובעת, שלא מצאתי לה הצדקה אמיתית, מלהציג ראיות רלוונטיות לתמיכה בגרסתה. כך באשר להודעתה בחברת הביטוח, בה אכן לא הזכירה את ההחלקה של האופנוע, כנטען (טענה שאף לא נזכרה בכתב התביעה), כך באשר לאי הצגת התמונות שצילמה במקום האירוע אשר לכאורה אף לא הייתה כל מניעה שתציג אותן ישירות מתוך הטלפון הסלולארי שלה, כפי שעשה הנתבע. כך גם באשר לאותו עד ראיה, שטרחה לציין את פרטי ההתקשרות עמו בהודעתה לחברת הביטוח, אולם לא זימנה אותו למתן עדות ואף לא ביקשה כי יוזמן באמצעות בית המשפט, במידת הצורך. ההנחה היא, כי "....הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד..." [ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון פ"ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: 651 ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(1)]. הוא הדבר גם בענייננו.

גם לו היתה מסקנתי באשר לאחריות לקרות האירוע שונה, עדיין ספק אם ניתן היה לקבל את התביעה, כפי שהוגשה. שכן בכל הקשור עם שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע עצמו ובין הנזקים שפיצוי בגינם נתבע, כמו גם עם שיעורו של פיצוי זה, עולה אי בהירות של ממש. זאת, בכל הקשור הנתונים שפורטו בחוות הדעת השמאית, וכפי הנראה בעקבותיה, גם מהקבלות בדבר התיקון, שצורפה. שכן בעוד אין מחלוקת שהפגיעה ברכב התובעת הייתה בחזית וצד שמאל של הרכב (וכך גם נכתב במקום אחד בחוות הדעת), מחוות הדעת, כמו גם מהקבלה שהוגשה מטעם המוסך נמצאנו למדים שהחלפים שתוקנו והוחלפו היו, בין היתר, פנס ראשי ופנס איתות קדמיים ימניים (ראו עמ' 1 לחוות הדעת מיום 23.8.11 וחשבונית מס מיום 21.8.11). יש בכך, גם בהתחשב במועד ביצוע התיקון - כשבועיים לאחר האירוע - כדי להעלות תמיהה, ולו באשר לקשר הסיבתי שבין האירוע עצמו ובין הנזקים אשר נתבעים עתה, לרבות שיעורם.

כידוע, על תובע לעמוד הן בחובת הראיה והן בנטל השכנוע. באלה לא עמדה התובעת, והלכה למעשה, כאמור, מקובלת עלי גרסתו של הנתבע באשר לקרות האירוע. מכאן מתחייבת המסקנה כי האחריות לאירוע איננה מוטלת לפתח הנתבע, וממילא גם אם הייתי קובע אחרת, הרי שאי הדיוקים שבחוות הדעת (אשר בנסיבות האמורות לעיל לא ניתן לקבוע לאשורן כי מדובר בטעות סופר גרידא), אינם מאפשרים לגבש ממצא עובדתי של ממש אשר יתמוך בטענת התובעת בדבר שיעור הנזק שנגרם לה כתוצאה ישירה מן האירוע.

מכלל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות כל אחד מן הנתבעים בסך כולל של 350 ₪ לכל נתבע.

תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' סיון תשע"ב, 30 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: