טהה נ' מדינת ישראל ואח'

השופט י' אלרון:

1. הערעור שבפנינו נסוב על הכרעת הדין מיום 12.7.2016 ועל גזר הדין מיום 6.11.2016 שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 36567-12-15; השופט הבכיר א' כהן), בגדרם הורשע המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיפים 329(א)(1) ו-186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק).

           בגין עבירות אלה נגזר על המערער, בין היתר, מאסר בפועל למשך 42 חודשים, עונשי מאסר מותנה, ופיצוי לנפגע העבירה בסך של 20,000 ש"ח.

2. בתמצית בלבד אציין כי על-פי האמור בכתב האישום, המערער התגורר בשכנות לה' (להלן: המתלונן), במחנה הפליטים שועפט שבירושלים. על רקע עימות מילולי ומשגידף המערער את אחות המתלונן, יצא זה האחרון מביתו וקרא למערער לצאת "על מנת לברר עימו מדוע קילל את אחותו". למשמע הדברים, יצא המערער מביתו, כשהוא מצויד בסכין שאורך להבהּ כ-30 ס"מ, ניגש אל המתלונן, ודקר אותו בצד ימין של גבו. כתוצאה מהדקירה, נגרם למתלונן חתך עמוק, בעומק 7 ס"מ וברוחב 5 ס"מ, אשר הגיע עד לריאתו.

3. המערער כפר בפני בית משפט קמא במיוחס לו בכתב האישום, ומשכך נשמעו ראיות אשר על בסיסן החליט בית משפט קמא להרשיעו בעבירות שיוחסו לו. ליבת הרשעת המערער התבססה על דברי אמו של המתלונן בפניו של איש משטרה, אשר גבה  את הודעתה בבית החולים בסמוך לאשפוז בנה. אמו של המתלונן תיארה את הרקע לדקירת בנה, ובתוך כך סיפרה על דבר הוויכוח שהתפתח, ועל חילופי הדברים שהביאו את המערער לקרוא לעבר בתה "יא שרמוטה כנסי פנימה" (ת/3, בעמ' 1). בתגובה לקללות, סיפרה כיצד המתלונן התערב בסכסוך, ואת שהתרחש תיארה כדלקמן:

"ראיתי את כמאל [המערער – י' א'] תוקף את ה' [המתלונן – י' א'] בסכין בגב והוא מוציא את הסכין מנסה לתקוף את הבן שלי השני שהיה שם והגיעו הרבה בחורים מהשכונה תפסו אותו ולקחו ממנו את הסכין" (ת/3, בעמ' 1).

4. כפי שעולה מרישומי החוקר, במהלך גביית ההודעה קבלה האם שיחת טלפון "לטענתה מהשכנים", בה נתבקשה לומר שהיא אינה יודעת מי דקר את המתלונן (ת/3, בעמ' 1). משחודשה החקירה, מסרה האם פרטים נוספים – בכך שטענה כי "כל השכונה" הייתה עדה למעשה העבירה; הוסיפה כי ראתה את להב הסכין, באורך של כ-30 ס"מ; וכן טענה כי המערער דקר את בנה פעמיים, וכי יש "שני חורים" בגופו (ת/3, בעמ' 3-2).

           במועד מאוחר יותר, נחקרה האם בשנית תוך שתועדה בווידאו, ונתבקשה להציג את גרסתה. הפעם, נמנעה האם מלחזור על דבריה באשר לאופן בו נדקר בנה, ואף מלנקוב בשמו של המערער כמי שדקר את בנה. יחד עם זאת, אף בחקירה זו אישרה אם המתלונן, בעקיפין, את האמור על ידה בבית החולים, שלפיו ראתה את מעשה הדקירה על-ידי המערער "במאה אחוז" (ת/4, בעמ' 20).

5. המתלונן עצמו בחר שלא לנקוב בשמו של המערער כמבצע הדקירה, ואף העדיף להכחיש את עצם דקירתו ולמסור לחוקרי המשטרה כי "נכנס בברזל" (ת/8). בבית המשפט טען כי פציעתו נגרמה בשל מקל מתכת אשר בלט מהקיר, שלעברו קפץ כאשר נמלט מרכב שנסע בסמוך אליו, מחשש כי הלה יתיז עליו מים (עמ' 63 לפרוטוקול הדיון).