טבקול נ' עיריית אשקלון

פסק דין

לפני תביעה כספית להשבת כספים אשר לטענת התובע שילם לנתבעת בגין היטל השבחה לאחר שזו, לטענתו, הציגה לפניו מצג כי בסופו של יום תגבה את הכספים מצד ג'.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר וכמצוות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 , פסק הדין הינו תמציתי.

התובע הצהיר כי ביום 17.10.95 רכש מאת אחד בשם אברני ג'לאל (להלן: "המוכר"), דירת קרקע באשקלון. בקשת התובע מן הנתבעת לקבל אישור לצורך רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין, נדחתה ביום 17.1.99 שכן על הממכר רבץ היטל השבחה.

בסופו של יום, נקבעה שומה לפיה היטל ההשבחה יעמוד על סך 22,343 ₪ וכעולה מסעיף 5 לתצהיר התובע, פנתה הנתבעת למוכר על מנת שישלם את היטל ההשבחה החל עליו.

דא עקא, פניות התובע למוכר ולנתבעת להסדיר את נושא תשלום היטל ההשבחה עלו בתוהו ובסופו של יום, לטענת התובע, מסרה לו הנתבעת העתק מפנייתה בכתב, למוכר (להלן: "המכתב הראשון"). כך נכתב, בין היתר, במכתב הראשון.

"במידה שלא תשלם את הסכום הנקוב לעיל בתוך המועד האמור, ננקוט נגדך בהליכים החוקיים העומדים לרשותנו, לרבות הליכים לגביית השיק שצורף להתחייבותך שהופקדה בעת המימוש".

לא זו אף זו, ביום 27.2.00 שלחה הנתבעת לתובע מכתב שני (להלן: "המכתב השני"), ובו נכתב בין היתר כך:

"העיריה נוקטת בהליכים כנגד הבעלים המקוריים להסדרת התשלום הנ"ל.

לידיעתך!"

משכך, עפ"י הצהרת התובע, בעקבות המכתב הראשון והמכתב השני, הסכים להצעת הנתבעת, לשלם את היטל ההשבחה עד לפרעון השיק שהופקד בידי הנתבעת על ידי המוכר. התובע הצהיר, כי הוא שילם את היטל ההשבחה על סמך המצג שיצרו המכתבים כי הנתבעת פועלת לגביית החוב.

בהמשך הצהיר התובע כי לאחר ששילם את חוב המוכר, נשלח אליו מכתב (להלן: "המכתב השלישי") מאת הנתבעת הנושא תאריך 20.3.00 ובו נכתב כך:

"מצאתי כי מר אברני ג'לאל (המוכר – התוספת שלי א.ב.), לא הפקיד שיק כלשהו בעיריה בגין תשלום היטל השבחה ואמור במכתבו של מר פוקס מיום 1.7.99 ביחס לשיק, בטעות יסודו".

בקשות התובע מהנתבעת כי תשיב לו את הסכום ששילם לה בגין היטל ההשבחה, על סמך הצהרותיה והתחייבותה נדחו ומכאן התביעה.

הנתבעת טוענת, כי על התובע היה לפעול נגד המוכר לתשלום היטל ההשבחה והנתבעת אינה מוסמכת לגבות את חוב המוכר עבור התובע. עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי אינה חייבת ולא התחייבה לגבות עבור התובע את היטל ההשבחה וכי סירובה להנפיק את האישור לרשם המקרקעין כל עוד לא יוסדר היטל ההשבחה, מעוגן בחוק.

לא זו אף זו, הנתבעת טוענת כי לאחר שהתובע שילם את היטל ההשבחה, אין היא רשאית לפעול לגבייתו מהמוכר.

טענה נוספת שיש בפי הנתבעת היא כי מעולם לא יצרה מצג שווא כלפי התובע.

בחקירתו הנגדית, השיב התובע שאכן מועד פירעון השיק שמסר בידי הנתבעת לצורך תשלום היטל ההשבחה מיום 23.5.00. אולם "תראי את השיק באיזה תאריך במאי אבל אני הייתי בעיריה לפני המכתבים במרץ ואני נתתי שיק דחוי. לפני שאני אקבל את המכתב. מה אני אלך לקחת את השיק? נתתי את השיק תמורת אישור". (ההדגשה שלי – א.ב.).

כלומר, לשיטת התובע, את השיק נושא תאריך 23.5.00 הוא מסר בידי הנתבעת במהלך חודש מרץ 2000 עובר לקבלת המכתב השלישי, בו נכתב במפורש כי אין בידי הנתבעת שיק בטחון לצורך גביית היטל ההשבחה והאמור במכתבים הראשון והשני בטעות יסודו.

דא עקא, תשובה זו של התובע אינה יכולה לעמוד בחזקת אמת. כעולה מנספח ד' לתצהיר התובע, שהוא קבלה ידנית וקבלה ממוחשבת, השיק ניתן ביום 23.5.00 ואין המדובר בשיק דחוי. כלומר, התובע שילם את היטל ההשבחה בחודש מאי 2000 ולא בשיק דחוי בחודש מרץ 2000 כפי שטען.