טביה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט מ. כדורי), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה , התשכ"א 1961.

בית המשפט קמא הטיל על המערער לשלם קנס בסך 2000 ₪, פסל את רישיונו לתקופה של 4.5 חודשים וכן פסילה על תנאי.

ב"כ המערער טען, כי בית המשפט קמא טעה כאשר ביסס את הכרעת הדין על עדותו היחידה של שוטר וזאת, במיוחד על רקע העובדה, כך טען, "שהשוטר היה מעורב באופן אישי" , בכך שהשוטר עצמו יצא גם הוא לעקיפה ברכב המשטרתי בו נהג, בנוסף, נטען בערעור, כי התביעה נמנעה מלהביא שוטר נוסף שנכח באירוע.

בית המשפט קמא קיבל את עדותו של השוטר כמהימנה. השוטר נסע בעקבות רכבו של המערער והבחין במערער המבצע עקיפה של ארבעה כלי רכב, כאשר במהלך העקיפה הגיע מול המערער רכב שנסע בנתיב הנסיעה הנגדי , אשר נאלץ לבלום בלימת חירום ולסטות ימינה כדי להימנע מתאונה.

בית המשפט קמא דחה את גירסתו של המערער ומצא לנכון להרשיעו ,למרות שהיה מודע לכך, כי מדובר בעדות יחידה.

כידוע בית המשפט שלערעור, אינו מתערב בשיקולי מהימנות וגם במקרה דנן אין כל מקום לסטות מהכלל.

אשר לעניין העונש- ב"כ המערער טען, כי בית המשפט קמא טעה כאשר קבע ,כי קיימת חובת פסילה לתקופה מינימלית של שלושה חודשים בגין העבירה בה הורשע המערער.

טענה זו אינה מדויקת, שכן תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, נמצאת בתוספת הראשונה ולפיכך, בדין קבע בית המשפט קמא את שקבע.

אוסיף ואומר, כי גם אם לא הייתה קיימת חובת פסילה ,הרי שמדובר בעבירה חמורה ולמערער 37 הרשעות קודמות, לרבות 7 הרשעות בגין נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לרמזורים, אי ציות לתמרורים ועוד.

בכל מקרה, אין מדובר בעונש חריג המצדיק התערבות ערכאת ערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

המערער יפקיד את רישיונו וישלם את הקנס עד ולא יאוחר מיום 15.05.12.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בפקס ובדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: