טארק עמאר נ' שירותי בתי הסוהר

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) מיום 10.5.2017 (עת"א 49820-04-17) שקיבל את בקשת המשיב להאריך את החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים.

1. המבקש מרצה מאז שנת 2001 מאסר עולם בלתי קצוב שנגזר עליו לאחר שהורשע ברצח, והוא מסווג כאסיר 'פלילי' (להבדיל מאסיר 'בטחוני'). בתקופת מאסרו אף הורשע המבקש בעבירה של החזקת סם מסוכן ובעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וניסיון תקיפה. בנוסף על כך, בשנת 2015 דקר המבקש אסיר אחר ואיים על סוהר (להלן: אירוע הדקירה) ובעקבות כך הוא הועבר בחודש מאי 2015 להפרדה על פי החלטת המשיב. בחודש נובמבר 2015 האריך בית המשפט לעניינים מנהליים, לבקשת המשיב, את החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים מכוח סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), מחשש כי יפגע באסירים ובסוהרים ומאז הוארכה החזקתו בהפרדה פעמיים נוספות בשישה חודשים כל פעם לבקשת המשיב. הארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד התבססה על חומר חסוי שלילי שהוגש בעניינו לעיון בית המשפט ובעטיו הוא אף מנוע מלעשות שימוש בטלפון (למעט שיחות לבאת-כוחו).

2. ביום 23.4.2017 קיימה הוועדה המחוזית לניהול אסירים, שהינה גורם מייעץ במשיב לעניין החזקת אסירים בהפרדה (להלן: ועדת ההפרדות), דיון בעניינו של המבקש ובסיומו החליטה להמליץ על השארתו של המבקש בהפרדת יחיד. זאת, בהתבסס על עמדת גורמי המודיעין במשיב המבוססת על חומר חסוי שהצטבר בעניינו של המבקש וכן בהתבסס על חווׂת דעת של גורמים נוספים במשיב אשר לפיהן אין מניעה רפואית או טיפולית להחזקתו של המבקש בהפרדת יחיד. בעקבות המלצה זו הגיש המשיב ביום 28.4.2017 לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשה רביעית להאריך ב-6 חודשים נוספים את תקופה החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד, לשם שמירה על שלומם של האסירים והסוהרים שבסביבת המבקש וכן על מנת לשמור על המבקש עצמו ועל הסדר בבית הסוהר. לבקשה זו צורף חומר חסוי וכן חוות דעת מטעם המשיב שממנה עולה כי נבחנה אפשרות לשלב את המבקש בהפרדה זוגית תוך בדיקת חלופות קונקרטיות בבתי הכלא השונים, אך נמצא כי לא ניתן לעשות כן. המבקש התנגד לבקשה וטען, בין היתר, כי אירוע הדקירה אינו עילה להחזקתו בהפרדה במשך שנתיים וכי הוא כלל לא נחקר על אירוע זה ולא הוגש נגדו כתב אישום בגינו.

3. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את בקשת המשיב וקבע כי החומר החסוי שהציג המשיב לבית המשפט בעניינו של המבקש כולל "מידעים רבים, מגוונים ומעודכנים, המחייבים המשך הפרדה", וזאת גם ללא קשר לאירוע הדקירה משנת 2015. בית המשפט ציין בהקשר זה כי קיים מידע בעניינו של המבקש משנת 2016 שהינו חמור ביותר וכי חלק מהידיעות בעניינו מוצלבות עם ידיעות אחרות, באופן המלמד כי מדובר במידע מבוסס. בית המשפט הוסיף וקבע כי החומר החסוי מלמד כי לאורך כל תקופת מאסרו פעל המבקש במטרה לפגוע בגורמים שונים לרבות אנשי סגל במשיב, וכן עלה מידע שלילי בעניינו הקושר אותו להחזקת אמל"ח ולסמים. בית המשפט עמד על כך שהמשיב בחן אפשרות להחזיק את המבקש בהפרדה זוגית אך התברר כי לא ניתן לעשות כן, והוסיף כי מחוות הדעת הרפואית והטיפולית שהציג המשיב עולה כי אין מניעה שהמבקש יישאר בהפרדה. מטעמים אלו ראה בית המשפט לקבל את בקשת המשיב והורה על הארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים לפי סעיף 19ה לפקודה.

4. המבקש עותר למתן רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט לעניינים מנהליים בטענה כי בית המשפט לעניינים מנהליים, ולא המשיב, הוא המוסמך להורות על החזקת אסיר בהפרדת יחיד מעבר ל-6 חודשים, ומשכך החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעניינו הינה הכרעה שיפוטית בערכאה ראשונה ואיננה מהווה ביקורת שיפוטית על פעולה מנהלית של המשיב. לגופם של דברים טוען המבקש כי אין בכוונתו לפגוע באיש וכי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים משלא ייחס חשיבות לכך שהוא לא נחקר בגין החשדות העולים מהמידע החסוי בעניינו והדבר מלמד, לשיטתו, על כך שאין מדובר במידע איכותי. הוא מוסיף בהקשר זה כי הפרפראזות מהמידע החסוי שמעביר אליו המשיב הן לקוניות ומסתכמות בכותרות כגון "הלכי רוח" או "כוונות שליליות" ומהן לא ניתן להבין מהם החשדות נגדו. עוד הוא טוען כי "השכם והערב מוטחות בו האשמות בעלות אופי בטחוני מובהק" ולמרות זאת סיווגו כאסיר פלילי אינו משתנה. המבקש טוען כי ביקש מבית המשפט לעניינים מנהליים שיורה על זימונו של קצין המודיעין של המשיב כדי שיבהיר מהם החשדות נגדו אך בקשתו זו נדחתה בלא נימוק. המבקש מוסיף וטוען כי החזקתו בהפרדת יחיד בצירוף העובדה שבחלק גדול מהזמן נאסר עליו להשתמש בטלפון, גוזרת עליו ניתוק מוחלט מהעולם החיצון וכי החזקתו בתנאים אלה פוגעת בזכויותיו ונעשית מבלי שניתנת לו האפשרות למסור את גרסתו לחשדות נגדו.

5. המשיב  טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות וכי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים שלפיה החומר החסוי שהוצג מצדיק הארכה נוספת להחזקתו של המבקש בהפרדת יחיד. לטענת המשיב החומר החסוי כולל "מידע שלילי רב, אמין ועדכני", המלמד כי הפרדתו של המבקש נחוצה לשם שמירה על שלומם של המבקש עצמו, של אסירים אחרים ושל סגל המשיב וכן היא נחוצה לטובת שמירה על הסדר בבית הסוהר, עילות המנויות בסעיף 19ב לפקודה והמצדיקות את החזקתו של אסיר בהפרדת יחיד. עוד טוען המשיב כי במקרה דנן לא ניתן להשיג את מטרות הפרדה באמצעי אחר, זולת המשך החזקתו של המבקש בהפרדה. בנוגע לטענת המבקש כי לא נחקר על אודות המידע החסוי בעניינו טוען המשיב כי החזקת אסיר בהפרדה אינה דורשת ראיות ברף הפלילי ולשיטתו די בכך שקיים מידע המבסס את אחת העילות המנויות בפקודה שכן השיקולים שעל המשיב לשקול בהקשר זה אינם דומים לאלה ששוקלות רשויות התביעה לצורך הגשת כתב אישום.

דיון