טאזור נ' מור ואח'

פסק דין

1. עניינה של תובענה זו הינו אירוע שארע ביום 18.12.10 ברח' דרך חיל השריון בתל אביב.

2. גרסאות הצדדים באשר לאופן השתלשלות האירוע הינן חלוקות ובהתאם לכך גם טענות הצדדים באשר לאחריות מי מהם לקרות האירוע ולנזקים הנתבעים.

אין מחלוקת כי במסגרת אותו אירוע, נסע נתבע 1 ברכב פרטי והתובע נהג בקטנוע מסוג סאן יאנג ובסופו של האירוע נפל אופנוע התובע על הכביש על צידו השמאלי ונגרמו לו נזקים. לכתב התביעה צורפה חוות דעת בדבר הנזקים שנגרמו לרכב התובע והם הנזקים הנתבעים במסגרת תובענה זו.

3. לפי גרסת התובע, באותו יום הוא רכב על קטנועו בדרך השריון מתחת לגשר הולץ, כאשר מדובר בכביש בעל 4 נתיבים, אשר הימני בהם הוא נת"צ. לפי גרסת התובע, הוא נסע בנתיב השלישי מימין, כאשר הנתבע נסע בנתיב שמימינו. בהגיעם בסמוך מאוד לצומת, ביקש הנתבע לבצע פניה שמאלה, כאשר כיוון נסיעתו של הנתיב בו נסע הנתבע הינו ישר בלבד. הנתבע לא ראה כלל את קטנוע התובע כאשר ביקש לבצע הפניה כאמור והתובע צפר לו על מנת להזהירו. כתוצאה מכך, שב הנתבע לנתיבו והמשיך לנסוע ישר במקום לפנות שמאלה בצומת.

לאחר חציית הצומת, מצטמצמים ארבעת הנתיבים לשני נתיבים בלבד. לאחר ששני הרכבים חלפו את הצומת הסיט הנתבע את ההגה מעט שמאלה וחסם את דרכו של קטנוע התובע. כאשר התקרב התובע עם אופנועו באיטיות לצידו של רכב הנתבע, הוציא הנתבע יד מן החלון, אחז בחולצתו של התובע וגידף את התובע. בשלב זה, היו הרכבים כבר בעמידה. התובע ניסה להשתחרר מאחיזתו של הנתבע ואז לחץ הנתבע על דוושת הגז ותוך נסיעתו פגע בקטנוע התובע. כתוצאה מכך, נפל קטנועו של התובע ונגרמו לו נזקים.

התובע העיד עוד, כי מיד לאחר נפילת האופנוע קם ופנה על מנת לצלם את מספר הרישוי של הנתבע ואף חייג למשטרה. ניידת משטרה הגיעה למקום זמן מה לאחר מכן והתובע נשאל אם ברצונו להגיש תלונה כנגד הנתבע, אך השיב בשלילה.

4. עליי לציין כי, גרסתו של התובע העלתה תהייה מסוימת: לפי גרסתו של התובע, הנתבע ביקש לפנות שמאלה שלא כדין מנתיב המאפשר נסיעה ישר בלבד ולא הבחין בתובע, אשר נסע משמאלו. אילו היה פונה הנתבע שמאלה, כפי שביקש, הייתה נגרמת תאונה בין שני הרכבים. העובדה כי התובע צפר לנתבע וגרם לו לחזור לנתיבו, מנעה תאונה בין הרכבים באותו שלב. אם כך, נשאלת השאלה, על מה יצא קצפו של הנתבע על התובע, אשר לכאורה סייע לנתבע ומנע אירוע תאונה בין הרכבים? משנשאל התובע על ידי בית המשפט מדוע, לטענתו, כעס עליו הנתבע, לא נתן התובע הסבר מניח את הדעת ולפי גרסתו הנתבע כעס עליו כיוון שהוא הפריע לנתבע לפנות שמאלה (עמ' 3 שורות 6-7).

5. לפי גרסתו של נתבע 1, הוא נסע בנתיב האמצעי במחלף הולץ כאשר התכוון לנסוע ישר ולא לפנות שמאלה כלל. הוא עבר את הצומת המרומזר ותוך כדי חלוף רכבו את הצומת, שמע כי התובע צופר לו ולא ידע מדוע. הנתבע הסביר, כי חשב שייתכן שהתובע צפר לו על מנת להזהירו כי דלת רכבו פתוחה. על כן, משחלף את הצומת, האט את רכבו ותוך כדי כך פנה אל התובע לשאול מדוע צפר. במענה לשאלתו של הנתבע החל התובע לקלל את הנתבע ואף תקף אותו במהלומות. במהלך האירוע עצרו שני הצדדים את רכביהם על הנתיב האמצעי כאשר קטנוע התובע נשען על רכבו של הנתבע. הנתבע העיד, כי תוך ניסיון לברוח החל בנסיעה לעבר השול הימני של הכביש וכתוצאה מכך נפל אופנועו של התובע על הכביש.

לפי גרסתו של הנתבע, לאחר שהרכבים עצרו, רץ התובע לכיוונו והחל להכותו באמצעות הקסדה שלו. הנתבע נמנע מלהגיב וברח אל תחנת האוטובוס.

בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע מדוע לא הגיש תלונה בגין תקיפתו על ידי התובע, שהרי למקום הגיע שוטר ושאל את הצדדים אם ברצונם להגיש תלונות. הנתבע השיב "לא הגשתי תלונה כי הייתי לוחם בסיירת דובדבן ולא התאים לי להגיש תלונה ולא רציתי שזה יצור לי בעיות ביחידה" (עמ' 4 ש' 22-23)

אציין, כי תשובתו של הנתבע בנקודה זו הייתה תמוהה, שכן לא ברור מדוע הגשת תלונה על ידו כנגד אדם אחר בגין תקיפתו אמורה להוות מקור לבעייתיות ביחידה הקרבית בה שירת באותה תקופה. ברם- ניתן להניח כי הנתבע לא רצה להיות מקושר בכל דרך שהיא לאירוע אלימות, אשר חשש כי יזיק לעתידו הצבאי.

6. מטעם ההגנה העיד גם מר גל גבע, אשר נסע ברכבו של הנתבע. עדותו של מר גל גבע באשר לאופן קרות האירוע הייתה זהה לעדותו של נתבע 1.

7. מטעם ההגנה העידו גם שתי עדות נייטרליות, אשר העידו כי אין להן היכרות מוקדמת עם אף אחד מן הצדדים. שתי העדות עמדו בתחנת האוטובוס הסמוכה למקום התרחשות האירוע וראו את האירוע בעת התרחשותו.

עדותן של שתי העדות הייתה זהה ולפיה, שני הרכבים חצו ביחד את הצומת ולאחר שסיימו חצייתו ונסעו בנתיב הנסיעה, נצמד קטנוע התובע אל רכב הנתבע והתובע החל להכות את הנתבע. בשלב זה הנתבע האט וסטה ימינה אל השוליים. התובע רדף אחריו והמשיך להכותו אך הנתבע לא השיב מלחמה שערה. אחת מן העדות אף הזמינה משטרה למקום.

שתי העדות העידו, כי אין להן עניין בתוצאות המשפט וכי אינן מכירות אף אחד מן הצדדים אלא הגיעו להעיד משום שהיו המומות מן האירוע שהתרחש בכביש אל מול עיניהן וראו את עדותם בבית המשפט כחובה אזרחית שמטרתה למנוע הישנות מקרים אלימים כגון האירוע דנן בעתיד.

8. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים, אני מקבלת את גרסת הנתבע לאופן קרות האירוע ולהלן נימוקיי:

גרסת התובע אינה הגיונית בעיניי. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע, לטענתו, כעס עליו הנתבע כאשר צפר לו ומנע תאונה לפני הצומת, כעס אשר הביא את הנתבע, לפי הנטען, עד לכדי מהלומות וקללות. מאידך- גרסתו של הנתבע כי האט על מנת לברר מדוע צפר לו התובע (שמא דלת רכבו פתוחה) נשמעת הגיונית יותר בעיניי.

סבורני, כי דווקא האמור בגרסתו של התובע באשר לאופן השתלשלות האירוע תומך בגרסת הנתבע: לפי גרסת התובע, הנתבע ביקש לבצע פניה שלא כדין שמאלה וסיכן את התובע, אשר נסע בנתיב שמשמאלו והדבר העלה דווקא את חמתו של התובע. לאחר הצומת הצטמצמו הנתיבים מארבעה לשניים, דבר אשר גרם לעומס רכבים בשני הנתיבים שנותרו. כתוצאה מהצטמצמות הנתיבים יצא, כי רכב הנתבע חסם מעט את נתיב נסיעתו של אופנוע התובע והדבר הכעיס את התובע עוד יותר. על כן, התובע התקרב לרכב הנתבע ופנה אל הנתבע בכעס, אשר לווה באלימות פיזית מצידו של התובע. הנתבע נאלץ להסיט רכבו ימינה על מנת להימלט מאלימותו של התובע וכתוצאה מכך נפל האופנוע וניזוק.

כאמור, בבית המשפט העידו שתי עדות ניטראליות אשר עדותן הייתה מהימנה ואשר ראו את האירוע ממקום סמוך וזווית הראיה שלהן איפשרה להן לראות את מלוא השתלשלות האירוע.