טאובר ואח' נ' סבן ואח'

פסק דין

מבוא

1.התובעים, טאובר אליהו ומאיר זומר ארתור (להלן - "התובעים"), הגישו כנגד הנתבעים ויטוריו סבן (להלן: "הנתבע 1"), שולה סבן ( להלן: "הנתבעת 2"), צפורה פרץ( להלן: "הנתבעת 3") ומרים פרץ (להלן: "הנתבעת 4") תביעה לפינוי מחנות הנמצאת ברח' הרצל 19, נתניה והידועה כחלקה 27 בגוש 8268 (להלן: "החנות").

2. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע 1 ושל בנו, מר טאובר סער וכן הוגשה חוות דעתו של המהנדס מר ארתור לבנטר. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1, מר ויטוריו סבן וכן הוגשו חוות הדעת של השמאים מר אלי ליפא ומר אפרים משה. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים וכן נחקרו השמאי מר אלי ליפא והמהנדס מר ארתור לבנטר.

טענות הצדדים

3.התובעים טוענים כי הינם הבעלים הרשומים של בניין ברחוב הרצל 19, נתניה (נסח טאבו צורף כנספח א' לכתב התביעה), אשר בו מספר חנויות ובין השאר החנות שהנתבעים שכרו בדמי מפתח. הסכם השכירות המוגנת שבין הצדדים צורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן:"הסכם השכירות המוגנת").

לטענת התובעים בחודש פברואר 2006, ביצעו הנתבעים שינויים בחנות מבלי שכלל ביקשו וממילא מבלי שקיבלו את הסכמתם של התובעים. התובעים טוענים כי בוצעו בחנות השינויים הבאים: הנחת ריצוף חדש בחנות, התקנת תקרה אקוסטית חדשה, התקנת תאורה חדשה, כולל נקודות תאורה חדשות והתקנת לוחות גבס מסביב לקירות החנות וקירויה מחדש.

לטענת התובעים היקף העבודות היה כה נרחב עד כי הנתבעים ביצעו מכירת חיסול ורוקנו את כל החנות כולל ציוד על מנת שניתן יהיה לבצע את עבודות השיפוץ הנרחבות.

לטענת התובעים זו אינה ההפרה הראשונה של הנתבעים את הסכם השכירות וביום 5.11.85 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 28/85) פסק דין שבו נקבע כי תביעת הפינוי שהוגשה ע"י התובעים הוכחה, אך עם זאת העניק בית המשפט לנתבעים סעד מן הצדק בכפוף לתשלום סך השווה ל- 8,000$. לטענת התובעים הנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרה המקנה להם עילת פינוי על פי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר נוסח משולב התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

כמו כן לטענת התובעים הפרו הנתבעים את הוראות סעיף 131(3) לחוק.

סעיף 131 ( 3) לחוק קובע כי :

" המושכר ניזוק נזק ניכר במעשה זדון מצד הדייר, בין שעשה את המעשה בעצמו או ע"י אחרים".

כן טענו התובעים כי בהליך הקודם שהתנהל בבית המשפט, הוענק לנתבעים סעד מן הצדק ומשכך לטענתם בית המשפט אינו נוטה להעניק סעד שכזה בשנית.

5.הנתבעים טוענים כי הם ביצעו בחנות עבודות תחזוקה ודקורציה ולא שינויים או עבודות בניה כלשהן.

לגבי עבודות התחזוקה והדקורציה שנעשו טענו כדלקמן:

א.הנתבעים לא רצפו מחדש את המושכר, אלא הניחו ריצוף על גבי הרצפה הקיימת.

ב.הנתבעים לא התקינו תקרת אקוסטיקה חדשה אלא החליפו את הקודמת שהתבלתה.

ג.הנתבעים לא התקינו תאורה חדשה כולל נקודות תאורה חדשות, אלא החליפו תאורה שהתבלתה.

ד.הנתבעים החליפו לוחות עץ שעל גבי קירות המושכר שהתכלו והתבלו במהלך השנים בלוחות גבס, אולם לא ביצעו כל עבודות בניה או הריסה של קירות המושכר.

לטענת הנתבעים כל העבודות שבוצעו, אינן עבודות בניה, אינן משנות את אגפיו של המושכר וכל השינויים ניתנים להסרה וניתן להחזיר את המצב לקדמותו.