טאוב נ' הפנסיה הותיקות

החלטה

בקשה לסילוק התובענה על הסף בהעדר סמכות עניינית, ובהינתן סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה, לנוכח הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

הנתבעת טוענת כי מאחר ואין מחלוקת כי המדובר בתביעה של עמית כנגד קרן פנסיה (המהווה קופת גמל עפ"י הגדרת החוק) ומאחר והתביעה כרוכה בחברותו של התובע בקרן, הרי שישנה תחולה להוראות סעיף 24(א)(3) הנ"ל ולפיכך הסמכות הייחודית לדון בתובענה מסורה לבית הדין לעבודה.

בתגובתו לבקשה טוען התובע כי אינו שולט בענייני הסמכות של בתי הדין, כי לא נמסר לו כלל תקנון הפנסיה וכי לא היתה לו כל ידיעה כי תביעה בעניין גמלאות צריכה לידון בבית הדין לעבודה.

סעיף 24(א)(3) לחוק קובע כדלקמן:

24.(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

...

(3)תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד;

מאחר ונוסח כתב התביעה ותגובת התובע אינם מלמדים אחרת, נראה כי אכן יש יסוד לטענת הנתבעת כי התובענה קשורה בטבורה ביחסי התובע עם הקרן ובתקנון הקרן, שכן התובע טוען לניכוי כספים מקצבת הפנסיה שלא כדין.

בבחינת מהות העילה הנתבעת עולה כי לכאורה וכפי הנלמד מהנספחים לכתב התביעה המדובר בתביעת זכויותיו הסוציאליות של התובע וביסוד המחלוקת עומדת שאלת היקף הזכאות עפ"י התקנון.

בנסיבות אלה, יש אמנם מקום להורות על העברת התובענה לבית הדין לעבודה, ואולם, על מנת לאפשר לתובע לערוך תביעתו באופן שתותאם לתביעה המוגשת לבית הדין לעבודה, אורה על מחיקת תובענה זו תוך שמירת זכותו של התובע להגיש תביעה סדורה כאמור לעיל לערכאה המתאימה.

במצב הדברים שנוצר ולפנים משורת הדין מורה על השבת האגרה במלואה לידי התובע.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: