טאוב

ב"כ התובע: עו"ד אהרן לירז ב"כ הנתבעת: עו"ד ישי גלעדי פסק דין

1.תביעה לפינוי מושכר שהוחזק בדיירות מוגנת.

רקע והליכים

2.התובע הוא בעל הבית שברח' הרצל 43 בנתניה. בקומת הקרקע של הבית מצויה חנות ובה יציע. החנות ידועה כחלקה 55/5 בגוש 8266. (להלן – החנות או המושכר). נסח רישום צורף כנספח א' לכתב התביעה.

ביום 1/4/1958 שכר מר אליהו ביתן ז"ל, אביה של הנתבעת, את החנות מבעליה הקודמים, למשך שנה, שבסיומה נותר להחזיק במושכר כדייר מוגן על פי חוק. חוזה השכירות צורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן – החוזה). בתיק ש 135/06 נקבע כי המנוח שילם דמי מפתח עבור החנות (ראה הצהרת הצדדים בפרוטוקול, עמ' 9, ש' 3-4, וכן פס"ד שצורף לסיכומי הנתבעת).

3.תחילתו של הליך זה בתביעת פינוי שהגיש התובע נגד אביה של הנתבעת, מר אליהו ביתן ז"ל.

התביעה הוגשה ביום 7/12/06 ובה נטען כי נגד מר ביתן עומדות שלוש עילות פינוי: נטישת המושכר, שימוש בחנות בניגוד למטרת השכירות הקבועה בחוזה, ושיתופה של גב' ברכה ביתן בהחזקת המושכר – אף זאת בניגוד לחוזה השכירות.

מר ביתן ז"ל התגונן וטען כי הוא הוכר על ידי הבעלים הקודמים כדייר בדמי מפתח, כנגד שיפוץ מקיף שביצע במושכר בשנת 1967. בהתייחס לעילות הפינוי טען מר ביתן:

א.החנות לא ננטשה והוא המשיך לנהל בה את עסקו, גם אם באופן מוגבל. החנות נפתחת בקביעות בימי ב' וד' אחה"צ ובימים נוספים – לפי דרישת הלקוחות. בחנות מתנהל עסק של מכירת צמר.

ב.בעל הבית הקודם הרחיב את אפשרות השימוש בחנות כך שתשמש גם למכירת בגדים;

ג.יחד עם מר ביתן עובדת בחנות גב' ברכה ביתן, בתו, ואין בכך הפרה של חוזה השכירות.

במהלך השנים 2007 ו-2008 הגישו התובע ומר ביתן תצהירי עדות ראשית, ונעשה ניסיון לסיים את הסכסוך בפשרה. לשם כך מונתה שמאית מומחית על ידי בית המשפט, וחוות דעתה נמסרה ביום 11/5/2008. הצדדים לא הגיעו להסכמה והתיק נקבע להוכחות ליום 4/5/2009.

4.ביום 29/4/09, חמישה ימים לפני מועד הדיון, הלך מר ביתן לעולמו. ישיבת ההוכחות בוטלה, וביום 22/9/2009 התקיימה ישיבת תזכורת במעמד ב"כ הצדדים. באותה ישיבה מסר ב"כ הנתבעת כי הנתבעת מחזיקה במושכר כמי שבאה בנעלי אביה לפי חוק הגנת הדייר. ברשות בית המשפט תוקן כתב התביעה והנתבעת הגישה כתב הגנה. לאחר מכן הגישו הצדדים תצהירים משלימים והודיעו כי גם התצהירים שהוגשו בתביעה המקורית ישמשו כחלק מחומר הראיות של הצדדים.

ביום 6/5/2010 התקיימה ישיבת הוכחות ונחקרו עדי הצדדים. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

התביעה

5.התובע חוזר על האמור בכתב התביעה המקורי, וטוען כי קמו לו עילות פינוי נגד מר ביתן ז"ל. נטל ההוכחה על הנתבעת להוכיח כי היא זכאית לבוא בנעלי אביה ולהחזיק במושכר לאחר פטירתו. בנוסף, בהתקיים עילות הפינוי נגד הנתבע לא יכולה הייתה זכות הדיירות המוגנת לעבור לידי הנתבעת.

הנתבעת מחזיקה בחנות השייכת לתובע שלא כדין ועל כן הוא מבקש לסלק את ידה מהחנות.

ההגנה

6.הנתבעת חזרה על האמור בכתב ההגנה המקורי, והוסיפה כי העסק נוהל כל השנים במשותף על ידי הנתבע ושתי בנותיו: הנתבעת וברכה ביתן. הנתבעת ממשיכה את העסק על פי סע' 23(ב) לחוק הגנת הדייר, והיא עובדת בו יחד עם אחותה ברכה ביתן.

הראיות