טאהא נ' סלאמה ואח'

פסק דין

בתאריך 22.4.07, ברח' עין דור, לפני הצומת עם רח' אלנבי שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידו ובין רכב הנתבעת 1, הנהוג על ידי בנה – אמיר סלאמה (להלן: "הנהג") והמבוטח על ידי הנתבעת 3 ובין רכב הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 4.

לגירסת התובע, כמפורט בכתב התביעה, ארעה התאונה, כאשר עמד בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה, לפני הצומת עם רח' אלנבי, וזאת מחמת אור אדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתו.

לטענתו, רכב הנתבע הגיע מאחור, לא שמר על מרחק מרכב הנתבעת 1 ופגע בו מאחור ורכב הנתבעת 1 נהדף אל רכב התובע וגרם לו לנזקים.

משנשאל התובע בחקירתו הנגדית כיצד זה מתיישבת גירסתו זו עם העובדה כי מדו"ח השמאי שבדק את רכבו, עולה כי הנזקים לרכבו היו בחלק הקדמי שלו, במגן הקדמי ובדלת הקדמית, השיב התובע כי אינו זוכר עוד את אופן קרות התאונה, אך קביעות השמאי באשר לנזקים שנמצאו ברכבו – נכונות.

הנהג העיד, כמפורט בכתב ההגנה שהוגש מטעמה של הנתבעת 1, כי היה בנסיעה איטית, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים ואילו הנתבע הגיע מימינו, נכנס לנתיבו ופגע ברכבו, עם חזיתו הקדמית הימנית.

כתוצאה מכך, נהדף רכבו שמאלה, אל עבר רכב התובע ופגע בו.

כך אף דיווח הנהג לחב' הביטוח מטעמו לאחר התאונה.

הנתבע העיד כי בהיותו בנסיעה איטית, לקראת הצומת, כאשר אינו זוכר מהיכן הגיע לצומת, הגיע רכב הנתבעת 1 מאחור, הנהג ניסה להידחק בין רכבו שלו לרכב התובע, אך הדבר לא עלה בידו והוא פגע בשני הרכבים, ברכב התובע וברכבו שלו, רכב הנתבע.

יש לציין כי בהודעתו של הנתבע לחב' הביטוח מטעמו, גרס כי התאונה ארעה בעת שהיה בעצירה ולא בנסיעה איטית, כפי שהעיד בביהמ"ש.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות והוגשו כל המסמכים והמוצגים, החלטתי כי יש מקום לדחות את התביעה.

כאמור, התאונה התרחשה ביום 22.4.07 ואילו התביעה הוגשה לביהמ"ש בדיוק 6 שנים לאחר מכן. אף אחד מהנהגים, לרבות התובע עצמו, לא זכר במדוייק את אשר התרחש וסימני הנזק שבכל הרכבים אינם תואמים את תיאור קרות התאונה על ידי כל אחד מהנהגים.

הנני קובעת כי הגשת התביעה בשיהוי כה גדול - וכאשר לא הוכח כי במהלך אותה תקופה ארוכה פנה התובע אל הנהגים האחרים בדרישה כי יפצוהו בגין נזקיו, דרישה שהיתה מחייבת את הנהגים האחרים לשמר בזכרונם את האופן המדוייק שבו ארעה התאונה – מנעה מהנהגים האחרים המעורבים בתאונה מלהוכיח את טענות הגנתם ובכך שינו מצבם לרעה.

לקביעתי, אף התובע עצמו לא הוכיח במידת ההוכחה הנדרשת כיצד זה ארעה התאונה, כאשר טענותיו, כאמור, אינן מתיישבות כלל עם סימני הפגיעה ברכבו.

בנסיבות אלה, החלטתי לדחות את התביעה.

לא מצאתי מקום לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: