טאהא נ' מועצה מקומית דבוריה

פסק דין

בין הצדדים התגלעו מחלוקות באשר לחוב כספי שהתובע חייב היה למועצה עד חודש 2/08. התובע טען כי הנתבעת גבתה ממנו כספים ביתר, ואילו המועצה טענה כי הוא נותר חייב לה כספים רבים מעבר לאלו שנגבו בפועל. לאחר שהתנהלו מספר קדמי משפט והתיק אף נקבע להוכחות, הוסכם בין הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבורר, מר אבו ארשיד זאקי.

פסק הבורר ניתן ביום 31.10.2010, וביום 1.11.2010 הוגשה על ידי התובע בקשה לאישורו. בהחלטה מיום 2.11.2010 הוריתי לנתבעת להגיש תגובה לבקשה תוך 15 יום מאותו מועד.

ביום 15.11.2010 הגישה הנתבעת בקשה להארכת המועד להגשת תגובה עד 30.11.2010, ובקשתה נענתה. ביום האחרון להגשת התגובה, הגישה הנתבעת בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תגובה ב- 10 ימים. גם בקשה זו נענתה בחיוב.

ביום 19.12.10 הגישה הנתבעת תגובה לבקשה על פיה היא מתנגדת לאישור פסק הבורר. התגובה לא הייתה מנומקת אם כי הנתבעת ביקשה לקבוע דיון לצורך הבהרת פשר התנגדותה לאישור פסק הבורר.

לאור תגובת הנתבעת קבעתי דיון בבקשה ליום 6.1.2011. לישיבה זו הופיע ב"כ הנתבעת על דעת שני הצדדים והודיע כי בין הצדדים מתנהל משא ומתן מתקדם לסיום הסכסוך בפשרה, וכי הם מבקשים אורכה לצורך הגשת הודעה מתאימה. לאור דברי ב"כ הנתבעת קבעתי בהחלטה שניתנה באותו מעמד, כי הודעה כאמור תוגש עד 16.1.2011, וכי בהעדר הודעה אסיק כי קיימת הסכמה לאישור פסק הבורר.

ביום 13.1.2011 הוגשה על ידי הצדדים בקשה להארכת מועד להגשת תגובה עד 25.1.2011. בקשה זו התקבלה. ביום 25.1.2011 הוגשה הודעה נוספת טעם הצדדים על פיה הם הגיעו להסכמה, כי הם שוקדים על ניסוח הסכם פשרה בהתאם להסכמה אליה הגיעו, וכי הסכם פשרה יוגש תוך מספר ימים.

לאור הודעת הצדדים ניתנה על ידי החלטה מיום 26.1.2011 על פיה ניתנת לצדדים אורכה להגשת הודעה עד 6.2.2011. ציינתי באותה החלטה, כי אם לא תוגש הודעה כאמור, אתן החלטה מתאימה.

עד היום לא הוגשה הודעה מתאימה מטעם הצדדים.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, לנתבעת ניתנו הזדמנויות רבות להגיע להסדר עם התובע, או להגיש בקשה לביטול פסק הבורר. משום מה הזדמנויות אלה לא נוצלו, נוהל משא ומתן בעצלתיים ואורכות רבות שניתנו לצדדים להגיע להסדר לא הועילו ולא נוצלו כראוי. הרושם העולה מהתנהלות הצדדים לאורך כל ההליך בתיק זה הוא ניסיון למשוך זמן, מבלי שנעשה מאמץ אמיתי לסיום הסכסוך בהבנה.

סעיף 23(ב) לחוק הבוררות קובע, כי "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו, או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב".בהתאם לסעיף 27 לחוק הבוררות ותקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, בקשה לביטול פסק בורות תוגש תוך 45 יום מיום מתן פסק הבורר, או תוך 15 יום מיום קבלת הבקשה לאישורו, הכול לפי המועד המוקדם יותר.

בענייננו, הבקשה לאישור העיקול הוגשה ביום 1.11.2010 ומייד לאחר מכן נמסרה לידי הנתבעת. עד היום ועל אף שחלפו יותר משלושה חודשים מיום מתן פסק הבורר ומיום הגשת הבקשה לאישורו, לא הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לביטול פסק הבורר. כל אשר הוגש הוא התנגדות לאישור פסק הבורר, התנגדות שהיא לאקונית, בלתי מנומקת ושאינה עונה על דרישות החוק והתקנות באשר לדרך ולצורה בה על הנתבעת להגיש בקשה לביטול פסק הבורר.

לאור האמור, הנני מאשר את פסק הדין שניתן על ידי הבורר אבו ארשיד זאקי ביום 31.10.2010, וקובע כי פסק דין זה מחייב את הצדדים והם מחויבים לפעול על פיו.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אדר א תשע"א, 08 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: