טאהא נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו, למעשה, של בית משפט קמא, בימ"ש השלום לתעבורה בת"א-יפו (כב' הש' נועה פראג-לבוא), עת החליטה בבקשת המערער לבטל פסק דין שניתן בהיעדר על ידה לדחות את הבקשה.

בנימוקיו אומר בית משפט קמא כי הוא הוזמן כדין. ההסבר שניתן להיעדרות מן הדיון אינו מוצדק.

נקבע בפסיקה כי שכחה אינה סיבה מוצדקת להיעדרות מן הדיון. לא נגרם עיוות דין ונגזרה פסילת המינימום.

פסק הדין עצמו ניתן ביום 11.02.10. בית המשפט הרשיע את המערער בשל אי-הופעתו והיעדרו, גזר את דינו לקנס, פסילה מותנית ושנתיים פסילה בפועל, בניכוי פסילה מנהלית.

בבקשתו לבית משפט קמא ובערעור, מסביר ב"כ המערער את אי-הופעתו בפני בית משפט קמא בכך ששכח על קיומו של הדיון.

נקבע זה מכבר כבר בראשית ערעור 418/85 רוקנשטיין נ' מ"י פסקי דין, 279, כי שכחה איננה יכולה להצדיק אי-התייצבות לדיון.

גם קביעתו של בית משפט קמא, שלא נגרם עיוות דין בעונשו של המערער ובהרשעתו בשל אי-הופעתו, יש בה ממש כי הינה קביעה אופיינית גם בתיקי שכרות, למשל, רע"א 602/03-10, נגה נ' מ"י (טרם פורסם מיום 06.09.10).

אכן ניתן למערער יומו בבית המשפט, מועד שנמסר לידיו הדו"ח עם כתב האישום, הדרישה הייתה להתייצב בבית המשפט ביום 11.02.10, פחות משלושה חודשים לאחרי קבלת הדו"ח, לא הייתה למערער שום סיבה לשכוח את הדיון, ואם שכח, אין לו אלא להלין על עצמו. ההרשעה והעונש שנגזרו עליו בהיעדרו אין בהם, ומשכך, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"א, 10/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: