טאהא נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 21.3 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו המייחס לו עבירה של אי מתן זכות קדימה בניגוד לתמרור ב – 36.

המבקש מכחיש ביצוע העבירה ומוסיף וטוען לעניין עברו התעבורתי וחישובת רשיונו לפרנסתו כנהג מקצועי.

הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה.

השוטרת מפרטת את הנסיבות ולמעשה אף המבקש אישר בדוח כי לא נתן זכות קדימה אלא שלטענתו סבר כי הניידת אינה מתכוונת להמשיך בנסיעה, ואפשר והתנהגותו נבעה מאי הבנה.

לגבי המסוכנות, המבקש צבר לחובתו לא פחות מ – 169 עבירות. אמנם אין לחובתו עבירות משמעותיות בשנים האחרונות, לחופת מזה כעשר שנים והרוב המכריע של העבירות הינן עבירות מטען וליקויים שונים ברכב. יחד עם זאת, כמות העבירות בוודאי מדברת בעד עצמה ולא ניתן להתעלם ממנה.

כשאני מביא בחשבון את כל הדברים שלעיל, ראיתי לנכון להעמיד את תקופת השלילה המנהלית בתיק זה על 15 ימים, בתקווה כי די בתקופה זו של שלילה בטרם נדון עניינו של הנאשם בכדי להעמידו על חומרת התנהגותו וחובתו לכבד את חוקי התנועה והזהירות בכביש.

לפיכך, רשיונו של המבקש יוחזר לו בתום 15 ימים מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, י"ג ניסן תש"ע, 28 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: