טאהא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 22/12/13 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער 0% נכות מיום 1/1/11 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 8/9/13 לדון בערר המערער ובערר המשיב, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף 20 לפרוטוקול. לאחר שעיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, ערכה למערער בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול. לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל פענוח בדיקת MRI משנת 2013, וכן ביקשה להיוועץ עם מומחה לאורולוגיה.

ביום 22/12/13 שבה הוועדה והתכנסה. לאחר שעיינה בחוות דעת היועץ בתחום האורולוגיה מיום 20/10/13 ומיום 27/11/13, קיבלה את מסקנותיו, וקבעה כי אין למערער נכות אורולוגית. הוועדה קבעה כי בקע הדיסק אינו קשור למנגנון התאונה, קיבלה את ערר המשיב, וקבעה למערער 0% נכות.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, שקבעה את ממצאיה על יסוד התרשמות מהמערער בהיסח הדעת. לפי הטענה, היה על הוועדה להזהיר את המערער בשל חוסר שיתוף פעולה. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא דנה בתוצאות בדיקתEMG ומסקנתה לא מבוססת על בדיקות הדמיה או בדיקות עזר כלשהן.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן נערכה למערער בדיקה קלינית שנמצאה תקינה לחלוטין. נטען כי הוועדה הגיעה לממצאים ועלה בידיה לבצע בדיקה בהיסח הדעת, ומשלא מדובר בהעדר שיתוף פעולה, הרי שלא קיימת חובת אזהרה. לסיום נטען כי החלטת הוועדה מבוססת על ממצאי בדיקתה ובדיקות דימות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.נדחית הטענה שהוועדה לא רשאית לקבוע ממצאים על יסוד התרשמות מהמבוטח בהיסח הדעת, וכי במקרה דנן היה מקום להזהיר את המערער בשל אי שיתוף פעולה.

מפרוטוקול הוועדה מיום 8/9/13 עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, וציינה "מתהלך ללא צליעה. מסוגל ללכת על בהונות ועקבים. בישיבה על ספת הבדיקה מאוד מתוח, ולכן את הגודל בהחזרים גידיים ניתן להעריך אחרי תמרון בהיסח הדעת. סך הכל החזרים מופקים בכל התחנות ברגליים, והם שווים בפיקות ובקרסוליים... אין סימני דלדול שרירים בגפיים תחתונים. היקף שוקיים וירכיים שווה בנקודות זהות, כיפוף 90 מעלות במצב ישיבה של עמוד שדרה מותני ללא גירוי עצבי. הפעלת עמוד שדרה מותני יישור מלא. הטעיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה תוך שינוי תנוחה, ובבדיקה מכוונת עמידה על אצבעות ועקבים תקינה".

ההלכה עליה המערער מבסס את טיעונו (דב"ע נב/01-27 דודו ממן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 334) מיושמת במקרים בהם אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח מעלה חשד שהוא מנסה להסתיר את נכותו האמיתית, וכפועל יומצא מכך הוועדה אינה יכולה להגיע לממצאים קליניים. במקרה כגון דא, על הוועדה להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו. אלא שאין זה המקרה שלפניי. למקרא הפרוטוקול עולה כי אין כל התייחסות בכתובים לחוסר שיתוף פעולה מצד המערער. יתר על כן: מפרוטוקול הוועדה אנו למדים כי צוינו ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה למערער. לאמור: הליכה תקינה, החזרים גידיים תקינים, אין דלדול שרירים, טווחי תנועה של עמוד שדרה מותני מלאים.

משכך הם פני הדברים, אין מקום לטענה כי מדובר במצב של העדר שיתוף פעולה, אלא מצב בו הוועדה מגיעה לממצאים קליניים המשקפים את הנכות האמיתית. לא מדובר במקרה דנן בחשד להתחזות או בניסיון מצד המערער להסתיר את המצב האמיתי. לפיכך, נדחית הטענה שהיה על הוועדה להזהיר את המערער בדבר חשד לחוסר שיתוף פעולה.

7.באשר לטענה שהוועדה מתעלמת מבדיקות דימות: על פי ממצאי בדיקת ה-EMG מדובר בפגיעה שורשית, שהיא תולדה של בקע דיסק. לדעת הוועדה, בקע הדיסק אינו קשור למנגנון התאונה. מששללה הוועדה קשר סיבתי בין בקע הדיסק לבין התאונה, הרי שאין קשר סיבתי גם בין ההשלכות הנטענות של בקע הדיסק כעולה מבדיקת ה-EMG לבין התאונה.

בהתייחס לבדיקות ה-MRI, בישיבתה הראשונה מיום 8/9/13 תיארה הוועדה את ממצאי בדיקת ה-MRI מיום 25/3/12, וביקשה לקבל לעיונה את פענוח הבדיקה הנוספת שנערכה למערער בשנת 2013. בישיבתה השנייה, מיום 22/12/13 פירטה הוועדה את ממצאי ה-MRI מיום 26/8/13, וסיכמה כך: "בקע דיסק אינו קשור למנגנון התאונה הנדונה והיה קיים בבדיקות דימות, עם סימני הסתיידות ללא עדות לסימנים חבלתיים". הוועדה הוסיפה, כי בבדיקת ה-MRI מיום 26/8/13 נמצאה הטבה עם הפחתת לחץ קל בהשוואה לבדיקת MRI קודמת מיום 25/3/13.

לאור האמור, ומשדנה הוועדה במפורט ובאופן נהיר בדיקות הדימות שעמדו לפניה, נדחית טענת ערעור זו.

8.באשר לנכות האורולוגית: עיון בחוות דעת היועץ האורולוג מיום 20/10/13 מעלה כי היועץ הקשיב לתלונות המערער, ועיין בתיעוד הרפואי, לרבות הכרטיס הרפואי מרופא אורולוג ורופא משפחה ובדיקה אורודינמית מיום 26/7/13. היועץ האורולוג הפנה את המערער לבדיקה אורודינמית עדכנית, שנערכה למערער ביום 3/11/13. בחוות דעתו מיום 27/11/13 סיכם היועץ האורולוג וקבע כי ממצאי הבדיקה האורודימנית מצביעים על "זרם שתן תקין ללא שאריות, וכן כל הפרמטרים של תפקוד שלפוחית השתן גם בשלב האגירה וגם בשלב ההתרוקנות תקינים". לאור הבדיקה האורודינמית שנמצאה תקינה – קבע היועץ האורולוג שאין הפרעות בתפקוד של מערכת השתן התחתונה, ואין למערער נכות אורולוגית.

עינינו הרואות, היועץ האורולוג קבע מסקנתו בהסתמך על בדיקה קלינית ובדיקות עזר. מדובר בקביעה מקצועית רפואית ברורה ונהירה גם למי שאינו רופא. לאור האמור, נחה דעתי כי לא נפל בחוות דעת היועץ האורולוג פגם משפטי, והטענה נדחית.

9.לסיום, נדחית הטענה שהחלטת הוועדה אינה מנומקת ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. החלטת הוועדה מבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות ההדמיה שעמדו לפניה. הוועדה מצאה ממצאים תקינים לחלוטין, הן בבדיקה האורטופדית, הן בבדיקה הנוירולוגית והן בבדיקה האורולוגית.

סוף דבר: