טאהא נ' אמון ואח'

פסק דין

1.רכבו של התובע, פולקסווגן גולף מס' רישוי 46-633-50 (להלן: "הגולף"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 16/6/12, באזור הישוב ירכא (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב מס' רישוי 19-427-63, שהיה נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שבמועד אירוע התאונה היה מבוטח אצל נתבעת 2, (להלן: "הנתבעת"), בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בשאלת האחריות לאירוע התאונה. שני הצדדים הסכימו כי זו מוטלת במלואה על הנתבע וכי, לכן, על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

3.להוכחת הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, המציא התובע לנתבעת חוו"ד של השמאי סמיר בדארנה (להלן: "השמאי"), שהעריך את עלות תיקון הגולף בסכום של 21,035 ₪ וקבלה על תשלום שכ"ט לשמאי וביקש מהנתבעת פיצוי כולל בסך של 22,835 ₪. הנתבעת, לאחר שבדקה את חוו"ד השמאי וקיבלה חוו"ד נגדית של שמאי מטעמה, שילמה לתובע סכום כולל של 19,155 ₪ בלבד. לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את ההפרש בסך 3,680 ₪.

4.מטיעוני הצדדים ומכתבי הטענות עולה כי קיימת ביניהם מחלוקת בשאלת גובה הנזק. לטענת הנתבעת, לא היה מקום לאשר להתקין בגולף פנסים ראשיים מקוריים, שעלותם על פי חוו"ד השמאי 3,380 ₪ + מע"מ, אלא פנסים חליפיים, שעלותם 1,112 ₪ + מע"מ. לכן הפחיתה הנתבעת מסכום עלות התיקון סך של 2,630 ₪ (3,380 ₪ פחות 1,112 ₪ + מע"מ). כן הפחיתה סך של 1,050 ₪ משכ"ט השמאי, משום ששכר הטרחה ששילם התובע לשמאי נראה לה מוגזם.

5.אין חולקין כי התובע שילם עבור תיקון הגולף סך של 21,035 ₪ וכי שילם לשמאי שכ"ט בסך 1,800 ₪. נשאלת השאלה האם הייתה הצדקה להפחית מסכום הנזק שנגרם בפועל לתובע את הסך של 3,680 ₪, כפי שעשתה הנתבעת.

אשר לעלות תיקון הגולף – לאחר שעיינתי בחוות הדעת של שני השמאים ולאחר ששמעתי את עדותו של השמאי, אני מקבל את דברי השמאי, שלא נסתרו (השמאי מטעם הנתבעת לא התייצב למתן עדות וחוות הדעת שלו, שצורפה לכתב ההגנה, ניתנה מבלי שבכלל טרח לבדוק את הגולף) וקובע כי במקרה שבפניי הפנסים הראשיים החליפיים לא התאימו ולכן לא היה מנוס מלהתקין פנסים ראשיים מקוריים. משכך הדבר, לא היה מקום להפחית מהפיצוי ששילמה הנתבעת לתובע את ההפרש שבין עלות פנסים מקוריים לחליפיים.

אשר לשכ"ט השמאי – אין זה סוד שחברות הביטוח אינן מסתפקות בחשבונית + קבלה של המוסך בו תוקן רכב שניזוק בתאונה, אלא דורשות, כתנאי לתשלום פיצוי כל שהוא, חוו"ד של שמאי. משכך הדבר, אין לאדם שרכבו ניזוק בתאונה ברירה אלא לפנות לשמאי. אין חולקין שאדם מן הישוב אינו אמור לדעת מה שכר הטרחה שגובים שמאים. הוא גם לא אמור לדעת מה הוא שכר הטרחה הראוי או הסביר. גם אין לדרוש מאדם שרכבו ניזוק בתאונה לערוך "סקר שווקים" ו/או לערוך "מכרז" בין השמאים, בטרם הוא מזמין חוו"ד. אני סבור שמן הראוי להסדיר את גובה שכר הטרחה של שמאים בדרך מוסדית כלשהיא ולנקוט בהליכים משמעתיים נגד שמאים שגובים שכ"ט מופרז, כדי להילחם בתופעה של גביית שכ"ט מופרז - אם אומנם קיימת תופעה כזו – אולם אין להעניש את בעל הרכב שניזוק על כך שאולי גבו ממנו שכ"ט מופרז.

אגב, כדי לשכנע אותי שיש הצדקה להפחית מסכום הפיצוי המגיע לתובע חלק משכר הטרחה שהוא שילם לשמאי הופניתי ע"י הנתבעת ל"הכרעה עקרונית בעניין תשלום שכר טרחת שמאי", מיום 19/4/99, שניתנה ע"י אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר. לעניות דעתי, הכתוב באותו מסמך, לרבות האמור בסעיפים 4 ו- 6 לאותו מסמך, היינו כי:

" 4.אם התובע מציג למבטחת חשבון שכר טרחה של שמאי בצירוף חשבונית מס כדין המעידה כי התשלום בגין שירותי השמאות נקבע על סך כלשהו, אין למבטחת זכות להפעיל שיקןל דעת ולקבוע מהו שכר הטירחה הראוי לדעתה.

5. ...

6.עם המצאת חשבונית כדין, המעידה על כך ששכר הטרחה שולם לשמאי בפועל, תשלם זו(חב' הביטוח - מ.א.) למתלונן את הסכום האמור" (ההדגשות שלי - מ.א.).

תומך בעמדתי, כפי שהובעה לעיל. גם במסמך ההבהרה מיום 30/5/99 אין כדי לשנות, שכן ממסמך זה עולה שרק באותם מקרים בהם חב' הביטוח אינה מקבלת את הערכת הנזקים כפי שנקבעה בחוות הדעת ובשל כך אינה משלמת את מלוא הנזק שנקבע בחוות הדעת, היא רשאית גם להפחית משכר טרחת השמאי, אולם מקום שחב' הביטוח "... אינה חולקת על דו"ח השמאות, היא אינה יכולה שלא לשלם את שכר הטרחה שמבקש השמאי ובלבד שצד ג' מוכיח שהתשלום בוצע, באמצעות חשבונית מס כדין" (ההדגשה שלי – מ.א.)

אמנם במקרה שבפניי חלקה הנתבעת על הערכת הנזק כפי שהופיעה בחוות דעת השמאי, אולם כפי שקבעתי לעיל, לא היה מקום לחלוק על הערכת הנזק.

6.סיכומו של דבר, לאור האמור בס' 5 דלעיל, אני קובע כי לא היה מקום להפחית סכום כלשהו מתביעת התובע ולכן יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את ההפרש בסך 3,680 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע סך של 3,680 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 20/3/13 ועד התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' חשון תשע"ד, 05 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח העתק פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: