ט' נ' ע'

לפני תביעה שעילתה פגיעה בפרטיות.

בכתב התביעה ובתצהיר התובע נטען כי התובע היה מצוי בתקופה הרלוונטית בהליכי גירושין מא. ר. ט. (להלן: א.), ממנה התגרש בינואר 2018.

נטען כי בתקופת הליכי הגירושין, בשלהי שנת 2017, הופעל כנגד התובע מעקב לא חוקי, ביוזמת א.. נטען כי ביום 13.12.17 הצמיד הנתבע לחלקו התחתון של רכב התובע (להלן: הרכב) מכשיר GPS לצורך מעקב (להלן: המכשיר), וזאת בחנייה הסמוכה לבית הכנסת ברחוב אבטליון, אלעד. הנתבע נצפה ע"י בחור בשם שי (עודד) בן דוד, שראה אותו מבצע זאת.

לאחר שעודכן התובע ע"י העד, שכר חברת חקירות בשם ח.ר.ש חקירות והמכשיר זוהה כמכשיר GPS המאפשר שימוש ארוך טווח ועובד 24 שעות.

באמצעות משרד החקירות החלה בדיקת מעקב בכדי לברר מי עוקב אחרי התובע, והתגלה כי מדובר בנתבע, אשר טען בפני החוקר כי הוא בלש אשר עוקב אחר אדם בעל רכב של הכנסת ספר תורה, שכן עליו לתעד אותו עובד מאחר והוא חייב במזונות ולא משלם אותם שנתיים –צורף דו"ח מעקב.

התובע הגיש תלונה במשטרה נגד א. ונגד הנתבע.

נטען כי מהאמור לעיל עולה כי א. שכרה את שירותי הנתבע כדי שיעקוב אחרי התובע, וזאת על אף שהנתבע אינו חוקר פרטי מורשה ואין לו רישוי לעסוק במעקבים. נטען כי בכל מקרה, התקנת המכשיר, גם ע"י חוקר פרטי מורשה, אסורה ומהווה עוולה של פגיעה בפרטיות.

נטען כי התובע חש פגיעה באוטונומיה, חרדה ולחץ נפשי מאז גילוי המעקב וכי לנוכח הפגיעה הבלתי חוקית והמכוונת בפרטיותו יש לפצותו בסך של 100,000 ש"ח.

הנתבע בכתב הגנתו הכחיש כי הצמיד את המכשיר.