ט.מ. ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'

התביעה בתיק זה הוגשה בעילה של הולדה בעוולה.

נתבעת 1 היא קופת החולים אשר במסגרתה נערך מעקב ההיריון שבסופו נולד התובע (להלן: "קופת החולים").

נתבעת 2 היא הבעלים של בית החולים בנהריה אשר אליו פנתה האם בעקבות המלצה להפסיק את ההיריון (להלן: "בית החולים").

לטענת התובע:

• במהלך מעקב ההיריון התעלמו הרופאים מהסיכון הגבוה לתסמונת גנטית, וגם כאשר הומלץ להורים על הפסקת היריון, לא פעלו הנתבעות על מנת לקדם את ההמלצה והתעלמו מהסיכון להתפתחות לידה מוקדמת שתסכל את האפשרות להפסיק את ההיריון.

• נגד קופת החולים נטען גם כי אמו של התובע הרתה באופן שאינו מתוכנן ואינו רצוי, כשהיא לוקה בסכיזופרניה, וחרף זאת לא הוסבר לה סמוך לאחר אבחון ההיריון על זכותה להפסיק את ההיריון בשל מצבה הנפשי וגילה.

לטענת קופת החולים, עסקינן בתביעה שהוגשה למעלה מעשרים שנה לאחר הולדת התובע. ההורים אינם עוד בין החיים ולא ניתן היה לקבל את גרסתם לאירועים ולהלך רוחם במהלך ההיריון. התובע לא הוכיח שקופת החולים התרשלה בטיפול שהעניקה לאם, ולא הוכיח כי המומים שמהם הוא סובל מקורם בתסמונת גנטית שניתן היה לאבחן במהלך ההיריון.

עוד לטענתה, בית החולים בנהריה מהווה גורם זר מתערב המנתק כל קשר סיבתי בין התנהלותה לבין נזקיו של התובע.

לטענת בית החולים, לא הוכחה התרשלות בהתנהלות הצוות הרפואי שטיפל באם התובע במסגרת בית החולים. לא ניתן היה למנוע את הלידה המוקדמת והלא צפויה שהתרחשה למחרת הבדיקה הבודדת בבית החולים. לא ניתן היה לצפות את סוג הנזקים שמהם סובל התובע אשר התפתחו לאחר לידתו, ללא קשר לנתונים שנאספו לאורך ההיריון.

קופת החולים הגישה הודעה לצד שלישי נגד ד"ר ט', אחיין של האם, רופא כללי בהכשרתו, אשר סייע לאם בתחילת ההיריון ובסופו. לטענתה, ד"ר ט' תפקד בפועל כרופא המשפחה של האם וככזה מוטלת עליו אחריות. עוד לטענתה, אילו רצתה האם להפסיק את ההיריון בתחילתו, ד"ר ט' הוא שצריך היה ליידע אותה על האפשרות לעשות כן.