חתימת חברה על הסכם פשרה עם עובד למרות שאין ביכולתה לכבדו - עילה להרמת מסך

העובדות בקצרה: 

מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 35,000 ש"ח.

בתאריך 8.9.1994 החל התובע, קדרי מוסא, לעבוד כשכיר בחברת קפה - לוד בע"מ (להלן: "החברה"). בתאריך 6.8.1998, בחלוף 4 שנות עבודה בחברה, פוטר התובע מעבודותו.

לבקוביץ יהודה ועמוס רז (להלן:"הנתבעים") הינם בעלי המניות בחברה, ובזמנים הרלוונטים לכתב התביעה היו מנהליה.

במועד פיטוריו של התובע, חבה לו החברה כספים בעבור עבודתו. משכך הוגשה תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה. במסגרת הליך זה נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, בתאריך 24.9.2000, על פיו התחייבה החברה לשלם לתובע סך של 13,500 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום חתימת ההסכם ועד לתשלום המלא בפועל, וזאת עד ולא יאוחר מיום 8.10.2000.  החברה לא קיימה את התחייבויותיה על פי ההסכם, ועל כן נפתח תיק הוצל"פ כנגדה בתאריך 17.10.2000.

טענות התובע בתמצית :

טוען התובע, כי בבדיקה שנערכה אצל רשם החברות בתאריך 5.8.2003 נתברר כי החברה אמנם רשומה "בפעילה", אך מאז שנת 1997 לא משלמת אגרות שנתיות.

זאת ועוד, נתברר בדיעבד, כי במועד חתימת הסכם הפשרה היה חשבונה של החברה מוגבל. במועד זה התכוונה החברה מלכתחילה, באמצעות הנתבעים שלא לקיים את התחייבותה ואת הסכם הפשרה שנחתם ביום 24.9.00.

הנתבעים פעלו בחוסר תום-לב עת "משכו" את בירור התביעה בבית דין לעבודה, עד אשר החברה הפכה לאי סולוונטית, או אז הסכימו ל"פשרה" אשר ידעו שלא תקוים כלל על ידי החברה.

משכך, טוען הנתבע, כי יש לחייב את התובעים באופן אישי.

טענות הנתבעים בתמצית:

טוענים הנתבעים, כי אין התביעה מגלה כלפי הנתבעים כל עילה מכיוון שחברה, קפה לוד בע"מ, הייתה המעסיקה היחידה של התובע. קשיי התובע בגביית תיק ההוצל"פ אינו מהווה עילת תביעה לחיוב כספי כנגד בעלי מניות/ מנהלים של אותו גוף שכנגדו פועלים.

לטענתם, מתן פסה"ד מיצה את כל זכויותיו של התובע בנושא שכר עבודתו ואין הוא יכול לקום בתביעה כנגד צדדים , אותם לא צירף לתביעתו המקורית.  הם מוסיפים וטוענים שפעלו בתום-לב וכל פעולותיהם  נעשו כאורגן של החברה ולא באופן אישי.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון :

מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי המקרה הנדון נמנה בין אותם מקרים ולפיהם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות וליחס את חובות החברה לנושאי המשרה בה, זאת לאור הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה - היינו - הרמת מסך תעשה רק במקרים חריגים כאשר הוכחו עובדות המצדיקות זאת.

מסך ההתאגדות אכן חוצץ בין חברה לבין בעלי מניותיה, אך אין הוא מסך ברזל. ניתן הוא להרמה, באמצעות כבלי פלדה מיוחדים וקשיחים. כבלי הפלדה יופעלו רק בנסיבות חריגות.

הרמת המסך נועדה למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה, את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה, הכרוכה בפגיעה בזולת. היא נועדה לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור. מדובר בעקרון יציר הפסיקה, שקיבל לבוש חוקי בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

סעיף זה מאפשר להתעלם ממסך ההתאגדות, החוצץ בין החברה לבין בעלי מניותיה,  כאשר השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות או לקפח אדם, או כאשר בית המשפט סבור, כי צודק ונכון לעשות כן, בנסיבות הענין.