חתימת הבעל על המחאה בהרשאת בת זוגו מחייבת את בת הזוג

השופט ד"ר י' דנציגר:

4.2007 (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) בת.א. 2722/04, בו נדחתה התנגדותם של המערערים לביצוע שטר, והוחלט כי הליך ביצוע השטר שהמשיבה החלה בו בלשכת ההוצאה לפועל ימשך כסדרו.

עובדות והליכים קודמים

1.       המערער היה מבעליה של קבוצת נגה אלקטרוטכניקה, אשר כללה את נגה אלקטרוטכניקה בע"מ ונגה תעשיות אלקטרומכניות (1986) בע"מ (להלן - קבוצת נגה או הקבוצה). כמו כן היה המערער בעל שליטה מלאה בר.ר.מ. 207 בע"מ (להלן - ר.ר.מ.). המערער לא היה מעוניין להמשיך ולהשקיע בעסקי הטכנולוגיה של קבוצת נגה, וביקש להתמקד רק בעסקי הנדל"ן שלה. לכן, ביום 20.6.2002 נכרת הסכם בין בעלי השליטה בקבוצת נגה, במסגרתו נקבע כי ר.ר.מ. תרכוש את פעילות הנדל"ן של קבוצת נגה בתמורה לתשלום בסך של 86 מיליון ש"ח (להלן - הסכם הנדל"ן). בנוסף לכך, ביום 11.7.2002 נחתם הסכם בין המערער לבין אליהו זינו (להלן - זינו), לפיו האחרון יעמיד למערער ערבות בנקאית בסכום של ששה מיליון דולר ארה"ב לצורך מימוש הסכם הנדל"ן. 

2.       לצורך ביצוע הסכם הנדל"ן גייס המערער משקיע נוסף מלבד זינו - יחיאל דהן, מנהלה ובעליה של המשיבה (להלן - דהן). ביום 31.7.2002 נחתם הסכם עקרונות בין המערער לבין דהן, בו נקבע כי דהן יעמיד לשם ביצוע הסכם הנדל"ן סכום של 4.2 מיליון ש"ח (להלן - הסכם העקרונות), ולאחר השלמת עסקת הנדל"ן יחזיקו המערער ודהן בחלקים שווים בחברה שתהיה בעלת נכסי הנדל"ן.

3.       ההתקשרות בין המערער לבין דהן לא צלחה, בין היתר בשל משבר אמון בין הצדדים. המערער טען כי דהן ניסה לטרפד את מימושו של הסכם הנדל"ן בשל רצונו הוא לרכוש את נכסי הנדל"ן של הקבוצה, ועל כן ביום 15.8.2002 נכרת הסכם בין המערערים ו-ר.ר.מ מצד אחד לבין דהן והמשיבה מצד שני (להלן - הסכם הביטול), לפיו דהן ימשוך ידיו מכל קשר עם קבוצת נגה ובתמורה יקבל מהמערערים המחאה על סך של 4.2 מיליון ש"ח שמועד פירעונה ביום 18.8.2002 (להלן - ההמחאה). במעמד חתימת הסכם הביטול, ובסמוך לאחר חתימתם של המערערים על ההסכם, מסר המערער את ההמחאה. על פניו נראה היה כי על ההמחאה מתנוססות שתי חתימות, היות שבמקום המיוחד לחתימות על גבי ההמחאה, בצד ימין מופיעה המילה "אוזן" ובצד שמאל מופיעה חתימה נפרדת בצורה לולאה.

4.       לבסוף, קבוצת נגה נקלעה לקשיים כספיים, מונה לה נאמן במסגרת צו הקפאת הליכים מיום 17.9.2002 והסכם הנדל"ן לא מומש.

5.       משההמחאה חוללה, הגישה המשיבה בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל. המערערים הגישו את התנגדותם לביצוע השטר. כתוצאה מכך הועבר הליך ההתנגדות לרשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שיצר), שדנה בהתנגדות בסדר דין מקוצר כמתחייב על פי דין. במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענו המערערים מספר טענות, אך מתוכן רלוונטיות לעניינינו שתיים בלבד. ראשית, טענו המערערים כי ההמחאה אינה תקפה היות שהמערערת אינה חתומה עליה, והחתימה המתנוססת עליה היא חתימתו של המערער בלבד. קרי, המערערים טענו כי על ההמחאה מתנוססת חתימה אחת בלבד המורכבת משני חלקים והיא חתימתו של המערער. שנית, טענו המערערים כי גם אם ההמחאה תקפה הרי שאין לממשה, היות שעומדת להם זכות קיזוז בשל הנזקים שגרם להם דהן בכך שהכשיל את מימושו של הסכם הנדל"ן. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הרשות להתגונן שהגישו המערערים בשתי הסוגיות הנ"ל בלבד, ובכך העביר את התביעה השטרית להתברר בפסים של תובענה רגילה.  

טענות הצדדים בבית המשפט המחוזי

6.       לטענת המערערים, דהן הפר את הסכם העקרונות בכך שטרפד והכשיל את מימושו של הסכם הנדל"ן. המערערים טענו כי דהן נפגש עם מזכיר קבוצת נגה ועם חלק מהדירקטורים של הקבוצה, וציין בפניהם כי תנאי ההצעה של המערער לרכישת נכסי הנדל"ן של הקבוצה הינם בלתי כדאיים, וכי הוא (דהן) מציע לרכוש את נכסי הנדל"ן האמורים בתנאים טובים יותר. המערערים הוסיפו לטעון כי דהן אף ניסה לשכנע את זינו שלא להעמיד את הערבות הבנקאית הנ"ל, והכל בכדי להכשיל את מימושו של הסכם הנדל"ן. כמו כן טענו המערערים כי אף לאחר חתימת הסכם הביטול, דהן לא עמד בהתחייבויותיו והמשיך לטרפד את מימושו של הסכם הנדל"ן. כתוצאה מאי מימושו של הסכם הנדל"ן, כך טענו המערערים, ירדו לטמיון 13 מיליון ש"ח שהעביר המערער לקבוצת נגה על חשבון הסכם הנדל"ן. בהמשך לכך טענו המערערים כי אלמלא הכשיל דהן את הסכם הנדל"ן הם יכלו להיות בעלי שעבוד ממדרגה ראשונה בפרויקט נדל"ן בדימונה, ולפיכך היו זכאים לקבלת הסכומים ששילם המערער לקבוצת נגה על חשבון רכישת פעילות הנדל"ן שלה, אולם הדבר נמנע מהם על ידי דהן כאמור. לפיכך טענו המערערים כי רשאים הם לקזז מחובם כלפי המשיבה את הנזקים שנגרמו להם על ידי דהן.

7.        כמו כן טענו המערערים כי המערער חתם לבדו על ההמחאה, דהיינו חסרה חתימתה של המערערת על ההמחאה ולכן לא ניתן לחייבם, שכן ההמחאה תקפה בקיומן של שתי חתימות בלבד היות שנמשכה מחשבון עו"ש המשותף לשניהם. בהתאם לכך טענו המערערים כי למרות שמתוך עיון בהמחאה נראה על פניו כי ההמחאה חתומה בשתי חתימות נפרדות, הרי שהלכה למעשה מדובר בחתימה אחת - חתימתו של המערער. המערערים צרפו חוות דעת של גרפולוג אשר הצביעה על כך שככל הנראה החתימה על ההמחאה אינה חתימתה של המערערת.

8.       לטענתו של דהן, אין שחר לגרסה לפיה בשל פעולותיו או בשל פעולות מי מטעמו נמנע מהמערערים לקבל בטוחות בצורת שעבוד בפרויקט הנדל"ן בדימונה, או כי התנהגותו סיכלה את מימושו של הסכם הנדל"ן. לטענתו, הסכם הנדל"ן לא מומש כיוון שהוא הותנה בתנאים מתלים שלא התקיימו ואף לא יכלו להתקיים בלי כל קשר אליו. כך למשל טען דהן כי זינו לא העמיד למערער ערבות בנקאית שהייתה אחד מהתנאים המתלים כאמור. תנאי מתלה נוסף שטען לו דהן הוא חובת אישור הסכם הנדל"ן על ידי האורגנים של קבוצת נגה, אשר חדלו מלתפקד לאחר מינויו של נאמן לקבוצת נגה במסגרת צו הקפאת הליכים כאמור, ולכן ממילא לא יכול היה תנאי זה להתקיים.

9.        עוד טען דהן, כי גם אם חסרה חתימתה של המערערת על ההמחאה, וכי גם אם תתקבל טענתם של המערערים לפיה המערער לבדו הוא שחתום על ההמחאה, הרי שיש לראות בחתימתו של המערער כחתימה בתוקף הרשאה על פי מובנה בסעיפים 24-25 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), שכן גם המערערת חתומה לצד המערער על הסכם הביטול באופן אישי, הסכם אשר מהווה את עסקת היסוד מכוחה ניתנה ההמחאה. עוד טענה המשיבה כי המערער ביקש לבצע "תרגיל עוקץ" במסגרתו הכין את ההמחאה כשהיא כבר חתומה עובר למעמד חתימת הסכם הביטול, כאשר חתימתו על ההמחאה נעשתה באופן מכוון כך שייראו לכאורה על ההמחאה שתי חתימות נפרדות על מנת שלא לעורר את חשדו של דהן. משכך, טוענת המשיבה כי בשל מצג השווא שיצר המערער ובשל העובדה כי המערערת שיתפה עמו פעולה והחרישה, מנועים המערערים מלטעון כי חתימתו של המערער אינה חתימה בתוקף הרשאה.

10.      בתגובה לטענה זו, טענו המערערים כי אין להתייחס לטענתה של המשיבה באשר לחתימה בתוקף הרשאה, היות שטענה זו לא הוזכרה כלל בבקשת הביצוע שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה. כמו כן, טענו המערערים כי אין יסוד לטענת "תרגיל העוקץ" היות שההמחאה נחתמה במעמד חתימת הסכם הביטול ולא לפניו, בפני עורכת דין מטעם דהן שראתה כי רק המערער חתם על ההמחאה. לבסוף, טענו המערערים כי בשים לב לכך שמדובר בהליך שהחל בהתנגדות לביצוע שטר, הרי שההליך הוא הליך שטרי גרידא ולכן המשיבה אינה רשאית לטעון לעילות תביעה שאינן שטריות כגון תרמית, חוסר תום לב ומצג שווא.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

11.      בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) קבע כי אין לקבל את טענת הקיזוז שהעלו המערערים. בית המשפט המחוזי קבע כי עצם קיום הפגישה בין דהן לבין דירקטורים בקבוצת נגה אינו מהווה התנהגות בחוסר תום לב או ניסיון לחבל במימוש הסכם הנדל"ן. אכן, דהן העלה במהלך הפגישה האמורה את האפשרות כי צד ג' ירכוש את נכסי הנדל"ן של הקבוצה, אולם בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן ללמוד מהעובדות שהובאו לפניו כי הצעתו של דהן היוותה שיקול אשר גרם בסופו של דבר לדירקטוריון קבוצת נגה שלא לאשר את הסכם הנדל"ן. מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות את רקע הדברים שלאורם דהן העלה את ההצעה האמורה: מזכיר קבוצת נגה טען בפגישה כי קיים קושי למכור את נכסי הנדל"ן של הקבוצה למערער היות שהוא בעל שליטה בה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי קושי משמעותי זה באישור הסכם הנדל"ן, יחד עם העובדה כי הסכם הנדל"ן היה מותלה במספר תנאים אשר לא יכלו להתקיים ללא קשר לדהן, למשל היעדר יכולתה של קבוצת נגה לאשר את הסכם הנדל"ן על ידי האורגנים של הקבוצה בשל צו הקפאת הליכים, מובילים למסקנה שאי מימושו של הסכם הנדל"ן אינו תוצר של מעשי דהן או מי מטעמו. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי אין כל ראיה לכך שזינו לא העמיד את הערבות הבנקאית בגלל מעשיו של דהן, וכי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של המערער בכתב תביעה נפרד שהגיש כנגד זינו, בו יוחסה ההפרה לזינו בלבד ללא קשר למעורבותו של דהן.