חתימה על הסכם משכון להבטחת חוב הושגה תוך הטעייה ורמייה

1.         תובענה זו הוגשה על סך של 400,000 ש"ח נכון ליום הגשתה בתאריך 6.4.05.

2.         הנתבעת הינה דודתו של התובע.

3.         מר יוסי כהן, בנה של הנתבעת, הוא בן דודתו של התובע (להלן: "יוסי").

4.         הגב' אתי כהן, רעייתו של יוסי, היא אחייניתו של התובע, קרי התובע הוא דודה (להלן: "אתי").

פרשת התביעה .

5.         בכתב התביעה מציין התובע כדלקמן:

א.         יוסי היה הרוח החיה בשני תאגידים כדלקמן:

            יוסי את משה בע"מ - להלן: "התאגיד הראשון".

            קדם אור בע"מ - להלן: "התאגיד השני".

ב.         שני התאגידים דלעיל עסקו בהתקנה, בהיקפים גדולים, של קונסטרוקציות חשמל לבניה.

ג.          התובע הלווה לתאגיד הראשון וליוסי כספים, כהלוואות חוץ בנקאיות, בריבית של 15% בשנה.

            בקיץ 2003, התאגיד הראשון ויוסי התקשו להשיב לתובע את ההלוואות.

            ביום 10.9.03 נערך חשבון בין התובע ובין יוסי, על פיו התקבל כי יוסי נותר חייב לתובע, בגין ההלוואות כאמור, סך של 400,000 ש"ח (להלן: "סכום החוב").

ד.         לטענת התובע, החוב היה למעשה גבוה יותר, בשיעור של 500,000 ש"ח, אולם לפנים משורת הדין התובע נאות לוותר על 100,000 ש"ח, ולהעמיד את חוב ההלוואה על סך של 400,000 ש"ח.

ה.         היות ויוסי לא היה מסוגל להחזיר את החוב לתובע, נחלצה אמו, הנתבעת, לעזרתו, בכך שהסכימה ליתן לתובע בטוחה, דירה שהיתה בעלת הזכויות בה. לנוכח כך, נחתם ביום 10.9.03 הסכם מכר מקרקעין, על פיו רכשו התובע ורעייתו את הדירה מהנתבעת בסכום החוב.

ו.          הואיל ולתובע אין כל עניין בדירה, אלא רק שיושב לו סכום החוב, הוסכם יחד עם הסכם המכר, כי הסכם המכר ייחשב בטל למבוטל, אם וככל שהנתבעת, באמצעות יוסי, ישיבו לתובע סך של 400,000 ש"ח עד ולא יאוחר משנתיים מיום החתימה על חוזה המכר.

ז.          בסופו של יום, לא הוחזר סכום החוב, ומכאן התובענה הנדונה.

פרשת ההגנה .

6.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.