חשיבון נ' מועצה מקומית כפר כנא ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת מס' 2 לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

המשיבה (התובעת), תושבת כפר כנא, הגישה נגד מועצה מקומית כפר כנא (להלן: "המועצה") ונגד תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ (להלן: "התאגיד") תביעה כספית בגין נזקים שונים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הצפה מתמשכת של מי הביוב העירוני שבאחריות התאגיד והמועצה אל ביתה ואל המרתף שמתחתיו. לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת שמאי שהעריך את נזקיה.

בכתבי ההגנה שהוגשו מטעם התאגיד והמועצה, הכחישו הנתבעים את כל האמור בכתב התביעה. לטענתם, תשתית הביוב וקווי הביוב הנמצאים בסמוך לבית התובעת נבדקו ונמצאו תקינים ללא פגמים וליקויים. הם הוסיפו, כי אם אכן דולפים מי ביוב הרי מקורם בצנרת הפרטית של בית התובעת.

לאור המחלוקות שבין הצדדים כפי שהובא לעיל, מונה המהנדס אריה דבורצקי כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה את דעתו המקצועית בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בחוות דעתו מיום 6/7/12 קבע המהנדס דבורצקי, כי הנזק לביתה של התובעת נגרם עקב חדירת מים מהקיר הדרומי של המרתף. לפי חוות הדעת, מקור המים הוא במעיינות של מי תהום, אשר עולים על גדותיהם, דבר אשר גורם לזרימת המים למרתף ביתה של התובעת. המומחה קבע עוד, כי המים שנמצאו במרתף אינם מי ביוב, ואינם קשורים לתשתית הביוב בכפר.

נוכח האמור בחוות הדעת, הגיש התאגיד את בקשתו דנן. לטענתו, נוכח האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, סיכויי התביעה נגדו קלושים ביותר. עוד נטען, כי אם התביעה נגדו תדחה וייפסקו לו הוצאות משפט הוא לא יוכל לגבות אותן מהתובעת עקב מצבה הכלכלי הרעוע, בהיותה מיוצגת בתביעה זו על ידי לשכת הסיוע המשפטי. לפיכך, ביקש התאגיד לחייב את התובעת בהפקדת ערובה. המועצה הגישה הודעה לפיה היא מצטרפת לטענות התאגיד ולבקשתו לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

דין הבקשה להידחות.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט "רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". מאחר שזכות הגישה לבית המשפט הינה זכות חוקתית, ויש כאלה שהגדירו אותה כזכות על חוקתית, נקבע בפסיקה, כי יש לפרש את התקנה בצורה מצומצמת. לעניין זה התייחסה כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 2808/00 שופר הל בע"מ נגד אורי ניב ואח' פ"ד נד (2) 845, שם נקבע:

" ... השיקולים המנחים להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהטלת ערובת הוצאות, פועל, בראש ובראשונה, השיקול כי אמצעי זה יופעל לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. זאת, מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לבית המשפט מוכרת כזכות קונסטיטוציונית".

בנוסף להגנה שיש להעניק לתובע ולזכותו ששערי בית המשפט יהיו פתוחים בפניו קיים אינטרס של הנתבע להבטיח גביית הוצאותיו אם התביעה נגדו תידחה.

שיקול הדעת של בית המשפט בנוגע לחיוב התובע בהפקדת ערובה, הוא רחב. בבואו להפעיל את שיקול דעתו, על בית המשפט לבדוק בין היתר, את סיכויי התביעה. כך נקבע מפי כב' השופטת נאור בע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ ואח' בפסקה 13 לפסק דין:

" ... תקנה 519 לתקנות מאפשרות להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של הצד ה'נגרר' להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי. תקנה 519 לתקנות נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה, קלושים".

הנה כי כן, שניים הם השיקולים אשר על בימ"ש לשקול בעת מתן החלטה בבקשה להורות על הפקדת ערובה; האחד הוא השיקול בדבר היכולת של התובע לשלם את ההוצאות בבוא היום ולעניין זה, יובאו בחשבון העובדות הנוגעות לתובע כגון, מצבו הכלכלי, מגוריו בחו"ל וכיוצא באלה. השיקול השני נוגע לסיכויי התביעה. ככל שסיכויי התביעה קלושים יותר, כך יטה בית המשפט לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

לא צריכה להיות מחלוקת, כי בשל מצבה הכלכלי של התובעת המיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, קיים חשש שלא יהיה באפשרותה לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט בהן היא תחויב אם וכאשר תידחה התביעה נגדם. התובעת לא הכחישה את העובדה, כי היא חסרת אמצעים, ולא פירטה בתגובתה או בתצהיר מטעמה האם בבעלותה נכסים, כספים, או זכויות אחרות שבאמצעותם יוכלו הנתבעים להיפרע את הוצאותיהם אם וכאשר תידחה התביעה נגדם. יחד עם זאת, העובדה שאין באפשרות התובעת לפרוע את ההוצאות בהן תחויב אם וכאשר תידחה התביעה אינה מביאה אוטומטית לקבלת הבקשה שכן "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נגד עיזבון המנוח באסל נעים אברהים). על כן, יש להמשיך ולבדוק אם מדובר בתביעה מופרכת שסיכוייה קלושים כטענת הנתבעים.

באשר לסיכויי התביעה, התובעת צירפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה תוצאות בדיקה עדכנית שנערכה על ידי מהנדס מים מטעמה מיום 10.1.2013, שעל פיהן, במים הנמצאים במרתף התובעת קיימת רמה גבוהה של זיהום ממקור צואתי המגביר את החשש שמדובר בחדירת מי ביוב. העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט סבור אחרת, אין בה כדי להפוך את טענות התובעת לטענות מופרכות.

זאת ועוד, המומחה מונה שלא בהסכמת הצדדים והתובעת עדיין רשאית להגיש את חוות הדעת מטעמה כראיה בתיק ולנסות להוכיח את טענותיה באמצעותה ובאמצעות ראיות אחרות, לרבות תוצאות הבדיקה של מהנדס המים מטעמה. זאת ועוד, התובעת ביקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולחקור אותו על האמור בחוות הדעת במטרה להוכיח את נכונות טענותיה. במצב דברים זה, בו טרם הוכרעה התביעה על ידי בית המשפט, ונוכח האמור בתוצאות בדיקת מהנדס המים מטעם התובעת, לא ניתן לומר שסיכויי תביעה קלושים.

בנסיבות אלו, שבהן אין המדובר בתביעה מופרכת על פניה או ובתביעה שסיכוייה קלושים, אין לחסום את שערי בית המשפט בפני התובעת רק בשל היותה מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪. מאחר שהמשיבה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ובהתאם לסעיף 6 לחוק הסיעו המשפטי, התשל"ב – 1972, ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה ישולמו לאוצר המדינה.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: