חשגלי הפקות דפוס נ' אהד

החלטה

החלטה תישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום ז' אלול תשע"א, 06/09/2011 במעמד הנוכחים.

צחי אלמוג, רשם

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שטר חוב ובקשה להארכת מועד. מדובר בשטר חוב שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה על סך 180,000 ₪ שעשה המבקש לטובת המשיבה.

תחילת מערכת היחסים בין הצדדים הייתה עובר לבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ביום 11.11.08 אשר במסגרתן התמודד המבקש על כהונת ראש העיר פתח תקווה.

המשיבה, באמצעות בעליה ומנהלה, מר שי-לי שלו, שימשה כמפיקת הדפוס של המבקש במהלך מערכת הבחירות והנפיקה בעבורו חומרי פרסום והסברה אשר הודפסו בין היתר באמצעות ספקים שונים אליהם פנה שי-לי, אשר היה גם פעיל במטה הבחירות של המבקש.

נוהל העבודה בין הצדדים היה כך שמטה הבחירות של המבקש היה מזמין אצל המשיבה הפקות דפוס שונות והיא הייתה מוסרת את העבודות לביצוע אצל ספקים חיצוניים או אצלה. בסיום כל תקופה הייתה מוציאה המשיבה חשבונית למטה הבחירות של המבקש לביצוע התשלומים.

המבקש טוען כי ביום 31.10.08 הונפקה חשבונית אחרונה אשר כללה את יתרת החוב המסכמת של מטה הבחירות של המבקש.

חשבונית זו עומדת על סך 129,475.5 ₪, כאשר לטענת המבקש כוללת החשבונית הן קיזוז שיק על סך 23,100 ₪ עבור דפוס רפי והן תשלומים בגין ספקים חיצוניים, בנוסף למשיבה.

המבקש ממשיך ומספר כי הפסיד בבחירות ונחל מפלה אישית וכלכלית ונקלע לחובות רבים.

עוד הוא טוען כי במסגרת לחץ כבד שהפעילה המשיבה על המבקש הציע שי-לי למבקש כי במקום להחזיר את החוב למשיבה בפעם אחת, יקח שי-לי הלוואה מהבנק והמבקש הוא שיחזיר את ההלוואה בתשלומים קבועים ובכך ייחשב החוב כמסולק.

המבקש מתוך אמונה עיוורת קיבל את ההצעה והסכים לה ובמסגרת זו הגיע לביתו של שי-לי וחתם על שטר החוב נשוא תיק זה. הוא טוען כי הוא הוטעה ותומרן לחשוב על ידי שי-לי כי אכן הסכום הנקוב בשטר מייצג מהימנה ובמדויק את יתרת חובו של המבקש, אלא שבירור מאוחר יותר שעשה המבקש מוכיח כי התמונה שונה. המבקש החל בודק את ההתחשבנות עם המשיבה ומבדיקות שערך הסתבר כי שילם לשי-לי ובכלל זה לספקי המשנה שלו סך של 134,785 ₪ (ראו הפירוט בסעיפים 39-51 לתצהירו של המבקש) באופן שהוא נותר ביתרת זכות כלפי המשיבה בסך 5,309.5 ₪ (ההפרש בין הסכומים ששולמו לבין סכום החשבונית האחרונה).

המבקש טוען כי נסיבות יצירת השטר נעוצות בניצול מצבו האישי והקשה של המבקש לאחר שנדחק לפינה ותוך שהוצג בפניו מצג שווא כאילו הוא אכן חייב את הסכומים למשיבה, ולא היא.

עוד הוא טוען כי למעשה השטר נפרע וזאת לאור התשלומים כפי שפירט בתצהירו.

המבקש חזר והצהיר, גם בדיון בפניי, שאין כל מחלוקת כי הוא איחר את המועד להגשת התנגדות והוא מודע לכך, בייחוד בהיותו עו"ד, אך טוען כי איחור זה נבע מתוך שנתן אמון במשיבה ובשי-לי, לא בדק את חובו הלכה למעשה ויצר עם בא כח המשיבה קשר בניסיון להסדיר את החוב תוך אמונה אשר התבררה כמוטעית כי הוא אכן חייב סכומי כסף למשיבה.

במסגרת החקירה על תצהירו נחקר המבקש בעיקר, אם לא רק, על עניין הבקשה להארכת מועד.

בהלכה הפסוקה נקבע (בעבר), כי במסגרת בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך אין לבחון גם את תוכן ומהות וחשיבות ההליך ואת סיכויי המבקש להצליח בהליך. נפסק, כי בבקשה להארכת מועד נבחנת אך ורק הסיבה שבגינה מבקש בעל הדין לסטות מן המועד שהוקצב, ואין מקום לבחינת טענות בעל הדין לגופו של עניין והליך (ראו: ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960); בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98); רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר – מפרק החברה (פורסם באתרים משפטיים, 26.7.09)); יחד עם זאת נקבע, כי כאשר לנושא ההליך יש חשיבות מיוחדת, יכול שיקול זה להצטרף כשיקול מצטבר לשיקולים נוספים קיימים התומכים גם הם בהארכת המועד (בש"א 1424/90 מנהל עיזבון סטרולביץ נ' שוורץ, פ"ד מד (3) 369 (1990)). קיימת אף פסיקה שקובעת כי לביהמ"ש יש סמכות, במקרים חריגים, לראות במהות או בחשיבות ההליך "טעם מיוחד" בפני עצמו (אף בהיעדר כל בקשה להארכת מועד ולכן בהיעדר כל התייחסות לנסיבות האיחור). כדוגמא למקרים חריגים אלו הובאו מקרים שבהם ביהמ"ש "שוכנע שסילוק ההליך על הסף, בשל החמצת המועד, עלול לגרום לעיוות דין חמור או לפגיעה קשה באינטרס ציבורי חשוב" (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004) וכן ראו בש"א 3915/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 18.1.11) ורע"א 1015/01 בן ארצי יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.11)). ההתפתחות שחלה בפסיקה בסוגיה זו אף הביאה לידי כך שקיימת פסיקה שקובעת שבכל מקרה יש לבחון גם את מהות, את חשיבות ואת סיכויי ההליך במסגרת מכלול השיקולים והנתונים של "טעם מיוחד" (בש"א 2539/09 אוחיון נ' חממי (לא פורסם, 13.8.09) ו-ע"א (מחוזי ת"א) 1715/06 חדיר נ' קלרנט בע"מ (לא פורסם, 27.1.11)). לאחרונה אף הוצע להשוות את המבחנים לקביעת קיומו של "טעם מיוחד" עם המבחנים הנוהגים בבחינת ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד לפי שיקול דעת ביהמ"ש, כלומר תוך בחינת סיכויי ההליך בכל מקרה ואף תוך מתן עדיפות לבחינת סיכויי ההליך על פני סיבת מחדל האיחור (ע"א (מחוזי ת"א) 1715/06 חדיר נ' קלרנט בע"מ (לא פורסם, 27.1.11).

מן האמור לעיל עולה כי אין מקום להתרכז רק בשאלה האם הוכיח המבקש כי יש לו טעם מיוחד להארכת מועד ויש מקום לשקול את סיכויי ההליך.

המבקש לא נחקר כלל על הטענה כי השטר הוצא ממנו תוך כדי לחץ ולמעשה לא נחקר כלל על הטענה כי הוא פרע את כל חובותיו.