חשאי נ' מור

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם שאיננה נתמכת בחוות דעת רפואית אף שהיא מתבססת על טענה לרשלנות רפואית.

במסגרת התביעה אשר הגישה המשיבה לבית המשפט לתביעות קטנות, עותרת המשיבה לחיוב המבקשת בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪.

בקליפת אגוז, בכתב התביעה מגוללת המשיבה מעשה בטיפול ליישור שיניים אשר ניתן לה במרפאת המבקשת החל בחדש מרץ 2006 במשך כשלש שנים, עד ינואר 2009 ובעלות של 11,000 ₪. בליבת טיעוני המשיבה עומדת הטענה כי למרות הזמן הרב, המשאבים והסבל הכרוך בטיפול, הטיפול נכשל, השיניים לא יושרו, נותרו סימנים וצלקות בפניה והיא נזקקה לטיפול משקם בעלות של 15,000 ₪. עוד מעלה המשיבה טענות ובהן גם טענה לחתך אשר הותיר צלקת בפניה, הפרת התחייבויות באשר למועד סיום הטיפול והטעיה באשר למיומנות המבקשת.

המשיבה מדגישה כי לאחר שבחנה את העלויות הכרוכות בכך, הבינה שלא תוכל להגיש תביעה רגילה לפיצויים בגין רשלנות רפואית, שלכן היא עותרת להשבת עלויות הטיפולים שעברה ולפיצויים על יסוד הפרת חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 וחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

בבקשה זו עותרת המבקשת לסילוק התביעה על הסף. לטענת המבקשת, התביעה נסמכת על טענות שברפואה אך איננה נתמכת בחוות דעת רפואית ערוכה כדין ולכן לא תוכל המשיבה להוכיח עניינים שברפואה ולבסס את תביעתה.

לאחר עיון בתגובת המשיבה ובכתב התביעה, נחה דעתי שדין בקשה זו להידחות.

בהתאם לסעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), רשאי בית המשפט לתביעות קטנות שלא לדון בתביעה, בין היתר, אם ראה שהדיון בבית המשפט לתביעות קטנות אינו מתאים לה. על יסוד הוראה זו, לעיתים נמצא כי המחלוקות העומדות להכרעה מחייבות שמיעת עדים רבים והקדשת זמן ממושך. בירור מחלוקות באופן שכזה איננו מתיישב עם השאיפה הבסיסית בבתי המשפט לתביעות קטנות, לבירור קצר של המחלוקות. במקרים שכאלו אפשר שתימחק התביעה או שתועבר לבירור בבית משפט השלום.

בבקשה זו מאידך, אין למבקשת כל טענה בדבר היקף הראיות החזוי או מורכבות המחלוקות, אשר אינן מאפשרות בירור התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, כך שבכך לא נמצא טעם למחיקת התביעה על הסף ואף לא להעברתה לבית משפט השלום.

לטענת המבקשת, לא תוכל המשיבה להוכיח טענות שברפואה בהעדר חוות דעת רפואית ערוכה כדין. דא עקא, שבהתאם לסעיף 62 (א) לחוק בתי המשפט רשאי בית המשפט לתביעות קטנות לקבל ראיה "אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר", כך שאפשר ויתקבל כראיה המכתב אשר צורף כנספח 3 לכתב התביעה, אף שאיננו ערוך כחוות דעת ומבלי שיהא בכך, כמובן, כדי להכריע בדבר נפקותו. בנוסף, המשיבה עצמה מודעת לקושי הניצב בפניה ומבהירה שאין תביעתה מתמקדת בטענה לרשלנות רפואית. ואכן, נראה כי חלק נכבד מעילות התביעה כלל אינן מייחסות למבקשת רשלנות שכזו (למשל: הטענות בדבר הפרת התחייבויות למועד סיום הטיפול, הטענות לאי גילוי מומחיות המבקשת, לאי מתן מידע אודות הסיכונים הכרוכים בטיפול ולהפרת חובת הרישום הרפואי). למעשה, נראה כי למרות שבמוקד העובדות טענות לרשלנות בטיפול, בפועל העתירות אינן מתבססות על טענות לרשלנות ואינן מחייבות חוות דעת רפואית. מובן שאין בכך כדי להשליך על סיכויי התביעה ואלו יתבררו בדיון עצמו, אך את הטענה לפיה מראש לא ניתן לברר המחלוקות בבית המשפט לתביעות קטנות – אינני מקבל.

בנסיבות אלו אינני מוצא מקום לסילוק התביעה על הסף. המבקשת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: