חרר נ' עיריית ירושלים

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור.

1. ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט השלום בירושלים. ביום 24.12.12 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת עירית כהן לטובת המבקש (להלן: "פסק הדין"). ביום 13.2.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (להלן: "הבקשה"). ביום 14.2.13 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין.

2. לטענת המבקש, ביום שבו הגיש את הערעור על פסק הדין (בעצמו) , נודע לו מבא כוחו, כי פסק הדין התקבל על ידיו רק כשבוע לאחר שנכתב, ולכן, לפי חישובו, הערעור שהגיש, הוגש במועד, במסגרת 45 ימים הקבועים בחוק.

3. המשיבה טוענת, כי יש לדחות את בקשתו, שכן בזמן מתן פסק הדין, המבקש היה מיוצג על ידי בא כוחו ולו המבקש היה מודיע לו כי הוא מעוניין לערער בפני ביהמ"ש המחוזי ללא ייצוגו, הרי שבא כוחו היה מסביר לו מהו המועד להגשת ערעור. בנוסף, נטען כי המבקש לא הציג כל תצהיר המעיד על כך שהוא לא היה מודע לזכויותיו וכי המחלוקות האישיות בין המבקש לבא כוחו, אינם מעניינה של המשיבה ואין בהם כדי לנמק את הבקשה להארכת מועד.

4. המשיבה ממשיכה וטוענת כי סיכויי ערעורו של המבקש מלכתחילה קלושים ואילו דווקא למשיבה סיכויי ערעור טובים אם תגיש ערעור שכנגד. נטען, כי בניגוד למבקש, המשיבה ביקשה להשלים עם פסק הדין, אף שסברה כי הוא שגוי מיסודו וכי אם יתאפשר לתובע להגיש את הערעור למרות שחלף המועד להגשתו, תצטמצם יכולתה של המשיבה לערער על פסק הדין לשאלות העולות מתוך ערעורו של המבקש בלבד והדבר יביא לתקדים לפיו היא תהא מנועה מלהגיש ערעור עצמאי משלה על מלוא היריעה, ותוגבל לכל היותר להגשת ערעור שכנגד. 

5. לחילופין, המשיבה מבקשת כי אם תאושר הארכת המועד הרי שמן הדין יהיה להאריך את המועד למשיבה ע"מ שתוכל להגיש ערעור עצמאי משלה עד ליום 20.3.2013.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה. 

7. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי הוא לא איחר בהגשת הערעור שכן כלל ההמצאה קובע כי מניין הימים להגשת הערעור יחול מיום המצאת פסק הדין. על פי תקנה 397 לתקסד"א, התשמ"ד-1948 ניתן להגיש ערעור על פסק דין תוך 45 ימים. במקרה שבפניי פסק הדין ניתן ביום 24.12.12 . המבקש אמנם טען שנאמר לו ע"י עורך דינו שפסק הדין נמסר לעורך דינו שבוע לאחר המועד הנקוב בו אולם הוא לא עיגן טענה זו בשום מסמך ואף לא המציא תצהיר מאת עורך דינו בענין זה. מעיון בנט המשפט עולה שעל פי המידע המצוי במערכת נט המשפט פסה"ד הומצא לבא כוחו של המבקש ביום 26.12.13 . כידוע, דין ההמצאה לעורך הדין של המבקש כדין ההמצאה למבקש עצמו לפיכך, על המבקש היה להגיש ערעור עד ליום 9.2.13 ולא כפי שהגיש בפועל.

8. משהסתבר שבוצעה מסירה של פסק הדין למבקש באמצעות בא כוחו כבר ביום 26.12.13 נשמטת הקרקע מטיעונו המרכזי בבקשה להארכת מועד ופיכך דין הבקשה להארכת המועד להידחות.

מבלי לפגוע באמור אוסיף, שהמבקש לא הציג כל טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור על פי תקנה 529 לתקסד"א.

סופם של דברים, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, נדחית.

בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: