חרף התחושה הרעה שמותירה החלטת המדינה בנוגע למיגון אשקלון - העליון לא יתערב

השופט א' רובינשטיין:

העתירה

א.        עתירה זו נוגעת שוב בעצב חשוף בחברה הישראלית, קרי, הדרך שבה ממומשת מחויבותה של הממשלה לתושבי הישובים המאוימים על ידי טרור טילי, איום שלא חלף; וגם אם דברים אלה נכתבים בימי רגיעה יחסית, הדגש הוא על "יחסית" וכל מלים אך למותר. באופן ספציפי עסקינן בעתירת עיריית אשקלון להצבת מיגוניות במוסדות חינוך וליישום תכנית של פיקוד העורף לענין זה; נטענת הבטחה מינהלית של סגן שר הביטחון. אומר כבר כאן, כי המדינה חולקת על ההבטחה המינהלית, וסבורה כי אין לקבל את העתירה, כפי שיפורט.

ב.        העותרים הם עיריית אשקלון וועד ההורים העירוני. כנמסר, מאז 2006, ובמיוחד מדצמבר 2008, ערב מבצע "עופרת יצוקה", נורו טילים רבים על העיר אשקלון, יותר מכל רשות אחרת באיזור, אשר גרמו לשיתוק במערכת החינוך. אשקלון נותרה חשופה לאיום טילים, וטילים משוגרים אליה ספוראדית. על כן, פנה ראש העיר ב-3.2.09 לשר הביטחון, לסגנו ולאלוף פיקוד העורף למציאת פתרונות מיגון למוסדות חינוך נעדרי מיגון. סגן שר הביטחון, ח"כ מתן וילנאי, הורה מיידית לפיקוד העורף לערוך סקר מיגון, ונמצא (בסקר מ-11.2.09), כי למעלה מ-3,600 תלמידי גנים ובתי ספר יסודי נעדרים כל אמצעי מיגון; לתוכן הסקר נשוב ונתייחס, אך הדעת נותנת כי הוא נערך בעקבות פניות קודמות - שכן קשה להניח כי מכתב מיום 3.2.09 יוליד סקר כבר ב-11.2.09. 

ג.        כנמסר, בעקבות זאת פנו הן ראש העיר והן שרת החינוך דאז ליישום הסקר (בשלהי פברואר 2009 נפלה רקטת קסאם). במארס 2009 הורה משרד הביטחון להציב 9 מיגוניות בגני הילדים והדבר בוצע במארס-אפריל 2009, אך לא נעשה מעבר לכך, הגם שבאשקלון עוד כ-10 בתי ספר יסודיים וכ-13 גני ילדים נעדרי אמצעי מיגון. ראש העיר פנה במאי 2009 לשר הביטחון ולסגנו, וכן פנה בהמשך ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הפניות לשר ולסגנו לא נענו, ומכאן העתירה להשלמת המהלך המיגוני, שכנטען, עלותו כ-20 מליון ש"ח.

ד.        במישור המשפטי נטען, בין השאר, לזכויות חוקתיות של חיים ושלמות הגוף לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לזכויות מכוח חוק לימוד חובה, תש"ט-1949, וחוק זכויות התלמיד, תשס"א-2000, וכן לאמור בפסיקה בבג"ץ 8397/06 וסר נ' שר הביטחון (לא פורסם). נאמר, כי אין העותרים חולקים על תקפותן של מגבלות תקציביות גם בתחום דיני הנפשות, אך נטען לסיכון בהסתברות גבוהה, לחשש לפגיעה קשה בנפש ולהיקף צנוע של הפרויקט, שהמדינה כבר הכירה בצורך בו. עוד נטען להבטחה שלטונית הן בכך שהוחל בביצוע העבודות, והן באמירות בעל פה של סגן שר הביטחון, וכן גורמי ממשל אחרים, וכי נתקיימו התנאים לזיהויה של הבטחה מינהלית; ההבטחה, כך נטען, ניתנה בידי בעל הסמכות, אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה, והפסקת הצבתן של מיגוניות היא בלתי סבירה ושרירותית.

תגובת המדינה

ה.        ב-17.3.10 הציעה המדינה כי העתירה תועבר להרכב. בהחלטת השופטת פרוקצ'יה מ-18.3.10 נקבע כי העתירה תישמע בתוך 60 יום.

ו.        בתגובת המדינה מ-4.5.10 נאמר, כי המדינה פועלת למאבק בטרור, לרבות פתרונות מיגון לישובים הקרובים לגבול עזה שבהם נשקפת סכנת חיים רצופה, ברורה ומיידית בשל קרבת החזית, זמן התרעה קצר והסתברות גבוהה משאר חלקי הארץ לפגיעה. נסקרו החלטות הממשלה הרלבנטיות; ב-2.7.06 הוחלט למגן את בתי הספר באיזור עוטף עזה; על פי החלטות מימים 1.8.04 ו-14.11.04 הוגדרו ישובי עוטף עזה כאלה הממוקמים במרחק עד 7 ק"מ מגדר המערכת (לגבי בתי מגורים הוחלט ב-24.2.08 על מיגון כאלה הממוקמים עד 4.5 ק"מ מגדר המערכת); ב-3.1.10 שבה הממשלה ואישרה את טווח 7 הקילומטרים לענין הגדרת "ישובי עוטף עזה", והועברו 159 מליון ש"ח להשלמת המיגון, בנוסף ליותר מ-350 מליון ש"ח שכבר הועברו. עוד נאמר, כי ב-30.12.09 החליט הקבינט על הקמת ועדה בין-משרדית לענייני מיגון בראשות סגן שר הביטחון, העוסקת, בין השאר, בצמצום פערי מיגון כולל במוסדות חינוך, וכן עוסקת הממשלה בקידום פרויקט "כיפת ברזל" ליירוט רקטות קצרות טווח, שגם אשקלון תוגן על ידיו. תוארו גם תכניות נוספות לענין הגנה מפני טרור, ובהן "פרויקט מיגון רשותי", שלפיו תוכל כל רשות מקומית לתכנן לעצמה  "חליפת" מיגון ראויה. נטען, כי אין מקום שבית המשפט ייכנס בנעלי הממשלה לעניינים אלה. אשר להבטחה השלטונית הנטענת, נאמר כי נוכח פניות חוזרות של ראש העיר החליט סגן שר הביטחון על הסקר, ובו נמצאו פערי מיגון; בשל פניות ראש העיר, וחרף העובדה שאין משרד הביטחון הגורם הבלעדי האחראי לנושא, החליט שר הביטחון לפנים משורת הדין להקצות מספר אלמנטים למיגון מוסדות חינוך באשקלון בעלות מיליון ש"ח בעקבות הסקר. הודגש כי נכונות סגן השר לעריכת סקר המיגון היתה לפנים משורת הדין (מכתב מזכירו הצבאי מ-22.9.09, אליו נשוב) ואין מדובר בהבטחה מינהלית. התגובה נתמכה בתצהיר סגן שר הביטחון.

הדיון הראשון וחהחלטה בעקבותיו

ז.        בדיון ביום 10.5.10 העלינו הרהורים בשאלה האם אכן כל רשות "תתפור" לעצמה חליפת מיגון, ונענינו מטעם המדינה כי המדובר בחלק ממערך כולל של מיגון. נאמר לנו גם, כי המיגון שניתן עד כה רק לאשקלון בא בעקבות לחץ פוליטי ואולי היתה בכך טעות, וכי הסקר נעשה לפנים משורת הדין, אך באופן כללי, מעבר לתושבי עוטף עזה בטווח 7 הקילומטרים, הסיכון ליתר המקומות הוא בעת הסלמה כללית, ואשקלון אינה שונה לעניין זה מישובים אחרים בטווח דומה. מטעם העותרים נטען, כי אשקלון מצויה בשולי 7 הקילומטרים, ואין מתבקש הסל המלא שניתן לעוטף עזה, אלא מיגוניות בבתי ספר ובגני ילדים, מה גם שאשקלון היא עיר צפופה.

           בתום הדיון ניתנה על ידינו ההחלטה הבאה:

"הגם שמדובר בנושא שביסודו החלטות של מדיניות והוא בעל השלכות רוחב, איננו מקלים ראש בכך שהמדינה החליטה על סקר מיגון במוסדות החינוך באשקלון, שממנו עולות המלצות מיגון מסוימות. ההסבר כי בכך ובתקציב מסוים שניתן היה משום היענות לפניות פוליטיות ("לחץ") אינו פשוט, כיון שהסקר נערך על-ידי גורמים צה"ליים. אנו מבינים כי ועדה בין משרדית לענייני מיגון בראשית סגן שר הביטחון מטפלת בשאלות המיגון באופן כולל. נראה לנו, מבלי שניטע כל מסמרות לגבי התוצאה, כי ראוי שהועדה הבין משרדית תדון בסקר ובהמלצותיו, ובין היתר תשקול לשמוע את העותרים בכתב או בע"פ. הודעה עדכנית, שתוכל כמובן להתייחס לתמונה הכוללת בהקשר זה, תוגש תוך שישים יום. בעקבותיה יוחלט על המשך הטיפול בעתירה".

תגובה משלימה ותגובת העותרים לה

ח.        בעקבות החלטתנו ניתנה ביום 29.8.10 תגובה מעדכנת מטעם המדינה. נמסר בה, כי ב-30.5.10 התקיימה פגישה בין סגן שר הביטחון לבין ראש עיריית אשקלון וממלא מקומו, וסגן השר הדגיש כי לא ניתנה התחייבות למיגון מוסדות החינוך בעיר. בעקבות זאת, נערך ב-3.6.10 דיון בועדה הבין-משרדית בראשות סגן השר, ובהשתתפות מפקד פיקוד העורף, ראש רשות החירום הלאומית (רח"ל), ונציגי משרדי ממשלה ובהם השיכון, הפנים והאוצר. וכך נאמר לעניין אשקלון:

"במהלך הדיון ציין מפקד פיקוד העורף כי אשקלון אינה בעלת מובהקות למיגון באופן שונה מאזורים אחרים במדינה, המצויים בטווח דומה מרצועת עזה. כמו כן, הבהיר מפקד פיקוד העורף כי בראייה כלל ארצית, ולאור הרחבת האיום לרוב שטחי המדינה, אין מקום להתייחס לאשקלון באופן נקודתי, ואין מקום להחרגת אשקלון מהמדיניות שקבעה הממשלה.