חרסונסקי נ' הניג ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס 5,014 ₪ שהוגשה בגין נזקים עקיפים שנגרמו לרכבו של התובע, רכב מסוג דודג' אוונג'ר מ. רישוי 1157968 (להלן: "הרכב"), עקב תאונת דרכים מיום 20.7.2010.

התובע טען בכתב תביעה כי הוא ביקש לצאת מחניה וכאשר החל בנסיעה לאחור, הבחין ברכב הנתבעים נוסע אחורנית מהכיוון הנגדי במהירות גבוה. התובע עצר את רכבו, צפר כדי שרכב הנתבעים יעצור, אך לא הועיל שכן רכבם המשיך בנסיעה אחורנית ופגע ברכב התובע בעוצמה מאחור.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שהעריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובע בסך 4,841 ₪ בנוסף ל- 1,150 ₪ בגין ירידת ערך. התובע 'הפעיל' את פוליסת הביטוח מקיף וחברת הביטוח אישרה את נזקיו בסך של 5,279 ₪, מהם נוכה סך של 1,864.2 ₪ בגין השתתפות עצמית.

סכום התביעה כולל את סכום ההשתתפות העצמית ע"ס של 1,864.2 ₪, ירידת ערך ע"ס 1,150 ₪ בנוסף להוצאות והפסדים שנגרמו לתובע, לטענתו, בגין השבתת הרכב והפסד ימי עבודה ועוגמת נפש שהוערכו ע"ס 2,000 ₪.

הנתבעים הכחישו את אחריותם לתאונה ובכתב ההגנה טענו כי אכן רכבם היה בנסיעה אחורנית אלם הוא נעצר כדי לאפשר לילדים לחצות את הכביש, והמשיך לנסוע לאחר שהללו נסעו. התובע שיצא מחניה לא הבחין במתרחש, המשיך בנסיעה לאחור תוך שהוא פוגע ברכב הנתבעים שכמעט סיים את הנסיעה לאחור.

בדיון שמעתי את עדותו של התובע ואת עדותם של הנתבעים 1 ו- 2.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים, ולאחר עיינתי היטב בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק, מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעים;

ראשית אציין כי באופן כללי עדותו של התובע היתה אמינה וחלקים ממנה נתמכו בעדותם של הנתבעים.

אומנם לא שוכנעתי כי הפגיעה היתה בטרם יחל התובע בנסיעה אחורנית כלל, שכן לא ייתן כי רכבם של הנתבעים נסע אחורית והגיע לעבר השני של הכביש, למקום בו חנה רכבו של התובע, אלא שדומה כי פרט זה נטען ע"י התובע בדיון, בניסיון להרחיק את עצמו מכל אשם, כאשר בטופס ההודעה ובכתב התביעה הוא ציין כי הוא החל בנסיעה אחורנית.

מנגד בעדותם של הנתבעים נפלו לא מעט סתירות. בין היתר אציין כי מכתב ההגנה עולה כי התאונה התרחשה עת היה רכבם של הנתבעים במצב נסיעה ואילו בדיון העידו כאילו רכבם היה בעצירה.

בנוסף, בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי החלו בנסיעה לאחור ועצרו כדי לאפשר מעבר ילדים שחוצים את הכביש; בדיון העידה הנתבעת כי עצרו כי עברה אישה עם ילד בעוד שהנתבע העיד כי הם עצרו כדי לאפשר מעבר להולכת רגל עם עגלת תינוק !

שנית, הצדדים אינם חלוקים כי טרם התרחשה התאונה, צפר התובע לרכבם של הנתבעים. התובע טען כי צפר מספר פעמים, הנתבעת 2 העידה כי שמעה צפירה אחד ומעדותו של הנתבע 1 ניתן להבין כי שמע יותר מצפירה אחד.

הנתבעים טענו כי שמעו את הצפירה ועצרו את רכבם, אז רכב התובע המשיך בנסיעה לאחור ופגע ברכבם, אלא שגרסה זו אינה הגיונית שכן לא ייתכן כי התובע צפר מספר פעמים כדי להזהירם והמשיך בנסיעה אחורנית כשהוא מודע לזה שהם נוסעים אחורנית במקביל.

בהקשר זה חשוב להדגיש כי התובע העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי ברכבו מותקנים חיישני רוורס. הנתבעים העידו כי ברכבם (רכב מסחרי גדול) אין.

שלישית, עדותו של הנתבע אינה שוללת אחריותו לתאונה ואף תומכת בעדותו של התובע וכך הוא העיד "שמענו מישהו מצפצף, מצפצף, אמרתי לה שתעצור, שמענו 'טק'... הוא בא ברוורס, הוא צפצף כשאנחנו היינו עוד מטר לזוז. שמענו מכה קטנה, ירדנו למטה....".

רביעית, הניסיון של הנתבעים להסדיר את תיקון רכבו של התובע בהסכמה (נסיון שלא צלח נוכח גובה הנזק), אף הוא תומך במסקנה כי הנתבעים היו אחראים להתרחשות התאונה.

לאור האמור, אני מקבלת את גרסתו של התובע וקובעת כי התאונה אירעה בעקבות נסיעה לא זהירה של הנתבעת 2.

אשר לנזק - הצדדים הרחיבו בעדותם לעניין גובה הנזק והנתבע 1 טען כי זה הוערך באופן מופרז, ואולם משלא הוכח כי בחוה"ד נכלל נזק שלא נגרם כתוצאה מהתאונה ובהעדר חו"ד נגדית, אין לי אלא לקבל את חוה"ד שהוגשה מטעם התובע.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בנוגע לרכיבים של השתתפות עצמית וירידת ערך. יתר הרכיבים (השבתת רכב, אי נוחות, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש) לא הוכחו ואין הצדקה לפסוק פיצוי כלשהו בגינם.