חרך ואח' נ' לחמיש ואח'

פסק דין

לפני תביעה בעילה של הטעיה בהסכם למכירת רכב מסוג פולקסווגן נושא מספר רישוי 85-591-18 (להלן: "הרכב") אשר נכרת ביום 12.04.2009 במעמד התובע ובנו והנתבע.

הצדדים חתמו על זיכרון דברים ושולמה תמורה מלאה בסך של 24,000 ₪ במעמד החתימה.

לטענת התובע, בעקבות תקלה אשר אירעה ברכב מספר חודשים לאחר מועד הרכישה, פנה למוסך צ'מפיון, שם התברר לו כי קודם לרכישתו, עבר הרכב תאונה קשה וכי מד האוץ' שונה באופן שנמחקו ממנו עשרות אלפי קילומטרים ולכל הפחות 143,000 קילומטרים.

התובע הוסיף וטען כי הרכב נמכר לו מבלי שנמסר לו כי הרכב עבר תאונה קשה קודם לכן. מאחר שטענה זו הועלתה בדיון עצמו, ניתנה לנתבע האפשרות להתגונן מפני הטענה ואף ניתנה לו ארכה להגיש מסמכים בעניין מחיר הרכב במועד הרלוונטי.

הנתבע טען כי עדכן את התובע ובנו במעמד הרכישה כי הרכב עבר תאונה והם אף לקחו את הרכב לבדיקה ובחרו לרכשו. אשר למד האוץ, טען כי לא ידע אודות השינוי שנעשה בו, שכן הוא עצמו, רכש את הרכב בהתאם למספר הקילומטרים אשר הראה מד האוץ'. הנתבע הגיש הודעה נגד צד שלישי אשר ממנו רכש את הרכב.

צד ג' טען כי יידע את הנתבע בדבר התאונה שעבר הרכב ובנוסף טען כי רכש בעצמו את הרכב ושילם תמורה מלאה בהתאם לנתונים של הרכב ובכלל זה מספר הקילומטרים אשר הופיע על מד האוץ'. צד ג' טען אף הוא כי לא ידע אודות השינוי שבוצע במד האוץ'. לתמיכה בטענותיו, הציג חוות דעת שמאי שנערכה בעקבות התאונה שעבר הרכב בה צויין כי הרכב נסע 107,950 ק"מ ואף צורף תצלום מד האוץ המצביע על כך. ערך הרכב קודם לתאונה, כפי שנקבע על ידי השמאי בחוות דעתו הוא 25,575 ₪. צד ג' הסביר כי את חוות דעת השמאי השיג לצורך ההליך המשפטי דנן והוא לא היה בידיו בעת שרכש את הרכב או בעת שמכרו לנתבע. צד ג' צירף גם הסכם למכירת הרכב אשר נכרת בינו לבין מוכרת הרכב וגם בו צויין כי מד האוץ על 107,950 ק"מ.

בדיון העידו התובע ובנו, הנתבע וצד ג', כן הוצגו לפני מסמכים שונים, בהם זיכרון הדברים אשר נחתם בין התובע לבין הנתבע. בזיכרון הדברים נרשם כי הרכב נמכר תמורת 24,000 ₪ אשר שולמו במלואם במעמד החתימה ובסעיף הערות נרשם כך: " ק"מ של הרכב הוא 110,000" וכן "טסט בתוקף עד 1.8.09".

הוצג לפניי דו"ח שמאי ערוך בידי עסבה עדנאן נושא תאריך 15.11.2012. בדו"ח נרשם כי הרכב עבר תאונה ביום 29.1.09 וכי סך נזקיו הגיע לכדי 49.15% משווי הרכב והרכב נקבע כאבדן להלכה. עוד נרשם בדו"ח כי מספר הקילומטרים אשר הופיע במד האוץ' נכון ליום הבדיקה, היה 107,950 (כפי שאף נראה בתצלום מד האוץ המצורף לחוות הדעת) וכי ערך הרכב באותם זמנים היה 25,575 ₪. צויין כי הרכב שימש בעבר כרכב ללימוד נהיגה וכי נגרמה לרכב בעבר ירידת ערך בשיעור של 2%. הוצג לפניי מחירון רכב של השמאי לוי יצחק ממנו עולה כי מחיר הרכב, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, לפני ניכויים עמד על 30,000 ₪.

אחר ששמעתי את העדים ואחר שעיינתי בראיות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל אך בחלקה כפי שאפרט להלן.

עדותו של התובע היתה אמינה ורצופה, על אף קשיי השפה. התרשמתי כי התובע נתן אמון מלא בנתבע אשר ציין בפניו כי הרכב תקין ולא נמסר דבר אודות תאונה, ובשל כך נמנע מבדיקת הרכב טרם הרכישה. ברגיל, ניתן היה לייחס עניין זה לחובתו, אולם התובע כאן אינו טוען ביחס למצבו המכני של הרכב, אלא ביחס לכך שבמעמד הרכישה, לא נמסר לו מלוא המידע ביחס לרכב ולא דווח לו כי הרכב עבר תאונה קשה וכי מד האוץ אינו נכון.

אני מקבלת את טענת התובע ובנו כי לא נאמר להם דבר על כך שהרכב הוא לאחר תאונה. הטענה גם נתמכת בזכרון הדברים אשר אינו מציין דבר ביחס לכך וברי כי המדובר בפרט מהותי אשר ראוי לציון. כשם שצויין מספר הקילומטרים במד האוץ, וצויין מועד הטסט, כך סביר כי אם היה נמסר אודות תאונה לרכב, היה מוצא פרט זה את דרכו אל הכתובים. תימוכין נוספים ניתן למצוא במחיר הרכב. אמנם, מחירון לוי יצחק מדבר על סך של 30,000 ₪, אולם גם ממחיר זה יש לבצע הפחתות, כמקובל במחירון לוי יצחק, אשר לא בוצעו על ידי הנתבע אשר הגישו ואילו השמאי אשר העריך את שווי הרכב לאחר התאונה, קבע כי ערך הרכב קודם לתאונה הוא כ- 25,000 ₪, זאת על יסוד משתניו הספציפיים של הרכב וכזכור, הרכב נמכר לתובע בתמורה לסך של 24,000 ₪, כלומר, בלא כל הפחתה אמיתית במחירו לאור התאונה.

כך גם, מקבלת אני את טענת התובע כי לא ידע שהרכב שימש ללימוד נהיגה בעבר ושוב, גם עניין זה לא צויין בזכרון הדברים למרות שברור כי המדובר בפרט מהותי.

יוצא כי אני מקבלת את הטענה שלא נמסר לתובע דבר אודות התאונה אותה עבר הרכב והדבר לא נלקח בחשבון בעת קביעת מחיר הרכב.

מנגד, מהראיות אשר הוצגו לפני עולה כי הגם שהנתבע והצד השלישי ידעו היטב כי הרכב עבר תאונה קשה, הם לא ידעו כי מד האוץ' שונה בצורה שנמחקו ממנו עשרות אלפי קילומטרים ואף הם רכשו את הרכב בהתאם למספר הקילומטרים אשר הופיע בפועל על מד האוץ'. מנוסח זיכרון הדברים ואף מעדות התובע ובנו עולה כי הרכב נמכר בהתאם לנתוני מספר הקילומטרים אשר הופיעו על מד האוץ'. מצב דומה עולה גם מהסכם רכישת הרכב על ידי צד ג'. במצב דברים זה, הגם שעובדתית, עמד התובע בנטל להוכיח כי מד האוץ שונה, אזי לא עמד הוא בנטל להוכיח אחריותו של הנתבע או צד ג' לכך ואין מקום להטיל אחריות על מי מהם.

כאמור, הרכב נמכר בתמורה לסך של 24,000 ₪. ערכו קודם לתאונה נקבע על ידי שמאי בסך של כ- 25,000 ₪ ואילו מחירון יצחק לוי דיבר על מחיר של 30,000 ₪ (טרם הפחתות מתחייבות). מאחר שהמחירון אינו מייצג נכונה מחירו של כל רכב וברכב בו אנו דנים נקבעה כבר ירידת ערך קודמת לתאונה והרכב שימש ללימוד נהיגה וקיימים שיקולים נוספים המשליכים על מחירו, כפי שצויין בחוות דעתו של השמאי, מעדיפה אני את הערך של הרכב אותו קבע השמאי. מכאן, שאין זה סביר שהרכב יימכר בלא שתילקח בחשבון הפחתה כלשהי לאחר התאונה הקשה שעבר קודם שנמכר לנתבע ולאחריו לתובע ובכל מקרה, ברי כי לו היה מלוא המידע בידי התובע, יכול היה לשקול את כדאיות העסקה באופן המיטבי. התובע טען כי מחיר הרכב צריך היה להיות פחות ב- 9000 ₪. הנתבע טען מנגד כי המחיר נטל בחשבון את התאונה. לא הוכח בפניי על ידי התובע, כמתחייב, מה צריך היה להיות מחירו של הרכב לאחר התאונה, לו היה המחיר נוטל את התאונה בחשבון, אך אני מקבלת את הטענה כי מחירו צריך היה להיות נמוך מזה ששולם בפועל.

כפי שנקבע לא פעם, על המוכר למסור פרטים מלאים אודות הממכר ובמקרה בו עסקינן, אני מקבלת את טענת התובע כי הנתבע לא מסר לו את מלוא המידע הרלוונטי לרכב והחלטת התובע לרכשו ניתנה על יסוד נתונים שאינם מלאים. הנתבע חרג מחובת תום הלב המחייבת אותו במסירת מלוא המידע וגם בגין כך, עליו לפצות את התובע.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והנסיבות, אני מחייבת את הנתבע לפצות את התובע בסך של 5,000 ₪, כאשר סכום זה כולל גם את עגמת הנפש שנגרמה לתובע ואת הוצאותיו בהליך.

הנתבע ישלם סכום זה בתוך 30 יום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ההודעה לצד ג' נדחית. הוצאות צד ג', בסך 300 ₪, ישולמו על ידי הנתבע לצד ג' בתוך 30 יום מיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.