חרוש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה ערעור שהגיש מר שלמה חרוש (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל-1970, אשר בהחלטה מיום 13.7.2011 קבעה כי יש לנכות מהנכות שהוכרה למערער 5% בשל מצב קודם.

2.את הדיון בפסק הדין אפתח בהצגת העובדות המהוות את הרקע לטענות הצדדים והן כדלקמן:

א.המערער תושב שדרות, הוכר כנפגע פעולות איבה בעקבות נפילת טיל קסאם בשדרות ביום 20.3.08.

ב.בחודש אוקטובר 2009 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים, הכירה למערער בנכות נפשית בשיעור של 10%; וממנה הפחיתה 5% בשל מצב קודם.

ג.על ההחלטה מאוקטובר 2009 הוגש ערעור מטעם המערער. ביוני 2010 ניתן פסק דין בערעור ולפיו "עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי איבה), על מנת שתצביע על נתונים מוכחים מעברו של המערער ותערוך חשבון עו"ש כראוי באם קיימים נתונים כאלה. הוועדה תפרט ותנמק ההחלטה, הוועדה תזמן את המערער לדיון בפניה ותאפשר לו לטעון טענותיו לעניין זה." (להלן: "פסק הדין מיוני 2010").

ד.בעקבות פסק הדין מיוני 2010 זומן המערער פעם נוספת בפני הוועדה הרפואית לעררים, ובהחלטה מחודש אוקטובר 2010 חזרה ואישרה זו את החלטתה הקודמת; ולפיה סובל המערער מלקות נפשית בשיעור של 10%, ממנה יש להפחית 5% בשל מצב קודם.

ה.גם הפעם הוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. בפסק הדין (ב"ל 47576-11-10, חרוש נ' המוסד לביטוח לאומי), קבעה סגנית הנשיא, כב' השופטת גלנטר-הופמן, כי:

"נימוקי הוועדה אינם מלמדים על נתונים מוכחים, לא ניתן להסתפק בנימוק כמו 'רקע פלילי של שימוש בסמים מצביע על בעייתיות בתחום האישיות... כל עבר פסיכיאטרי של התמכרות מגביר את הסיכוי ללקות ב-PTSD.' מדובר באמירות כלליות ועל הוועדה להצביע על נתונים מוכחים."

לאור האמור הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר, על מנת שתפעל על פי פסק הדין מיוני 2010.

3.על בסיס פסק הדין של כב' סגנית הנשיא, השופטת גלנטר-הופמן, הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית בהרכב אחר – היא הוועדה הרפואית נשוא הערעור. הוועדה נשוא הערעור קיימה בעניינו של המערער שתי ישיבות, הראשונה בחודש אפריל 2011 וישיבה נוספת בחודש יולי 2011.

בישיבה מחודש אפריל 2011 ביקשה הוועדה נשוא הערעור את תיקו הרפואי של המערער מצה"ל; וכן את התיק הרפואי משירות בתי הסוהר. הוועדה חזרה והתכנסה שלא בנוכחות המערער, בחודש יולי 2011, לאחר המצאת התיק הרפואי מצה"ל.

4.בפרוטוקול מיולי 2011, מציינת הוועדה: "מעיון בתיקו מהצבא, כבר ב-12.5.81 אובחן כסובל מהפרעות אישיות ברמה גבוהה, דהיינו, הפרעות קשות בתפקוד ובגין מצב זה המהווה מצב קודם, יש מקום לנכות 5% על חשבון מצב קודם."

5.אין מחלוקת כי המערער לא זומן לישיבת הוועדה מיולי 2011 ולא ניתנה לו האפשרות להתייחס לאותו רישום מתיקו הרפואי בצה"ל, ובכלל זה השתלבותו בשירות הצבאי לאחר מאי 1981 ולהעלות את הטענה אשר העלה בדיון בערעורו, לפיה סיים את שירותו הצבאי בהצטיינות.

6.בערעור בפני טען המערער, לטעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור. לעניין זה טען המערער, כי לא היה מקום להסתמך על עברו הרפואי הצבאי, מאחר ולטענתו "קיבל תעודת שחרור בהצטיינות ולא היה מקבל רישיון על אמבולנס"; אילו היה ממש באותו רישום עליו הסתמכה הוועדה.

7.לדעת המשיב דין הערעור להידחות, מקום שהוועדה ישבה נימקה את הקביעה לפיה יש לנכות 5% מהנכות הרפואית הנפשית שהכירה למערער בשל מצב קודם; בהתאם לפסק הדין מכוחו ישבה.

8.מקובלת עלי עמדת המערער לפגם בהליך בוועדה נשוא הערעור, מקום שהוועדה דנה בעניינו והחליטה את שהחליטה על בסיס רישום רפואי משנת 81', אשר לא היה בפני המערער ולא ניתנה למערער האפשרות להתייחס אליו.

9.כך ולטעמי, מושכלות ראשונים של זכות הטיעון מחייבים את הוועדה הרפואית לעררים, הנושאת אופי מעין שיפוטי, לתת למבוטח את הבמה להתייחס לרישום רפואי שיש בו כדי להשפיע על ההחלטה שתתקבל בעניינו; וזאת קודם למתן ההחלטה.

10.אשר על כן ולאור הפגמים שנפלו בהליכים בפני הוועדות הרפואיות לעררים בעניינו של המערער, כמפורט לעיל - עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש, הוועדה תשוב ותדון בעניינו של המערער מלכתחילה. בפני הוועדה בהרכב חדש לא יובאו החלטות הוועדות הקודמות אשר התכנסו בעניינו.

11.סוף דבר, הערעור מתקבל. משהתקבל הערעור ישלם המשיב למערער הוצאות בסך של 1,500 ₪.