חרד נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו, החלטתו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא], אשר ביום 16.03.11 הרשיע את המערער בהיעדרו וגזרה את דינו בשל עבירה של נהיגה בשכרות – 305 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף – בין היתר, לפסילה בפועל של 24 חודשים, פסילה מותנית וקנס ע"ס 3,000 ₪.

הערעור הוא גם על החלטתו של בית משפט לתעבורה מיום 26.04.11, שלא להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין.

הן בבקשה בפני בית משפט קמא והן בפני ערכאת הערעור כאן, טוען המערער שאדם שמערער הוזמן כדין לדיון, הוא לא התייצב מחמת העובדה שההזמנה אבדה לו, באותה עת ביצע עבודות שירות בעניין אחר, ובהיותו מחויב לעבודות השירות, בהינתן שעות עבודת המזכירות בבית המשפט לתעבורה, לא היה באפשרותו לגשת ולברר את המועד של הדיון אליו התכוון להתייצב.

עולה מהערעור שהוגש בפניי, שאין המערער באופן ודאי כופר באשמתו, אך הוא סובר שיש בעיות ראייתיות בחומר התביעה, אשר נותן בלבו בסיס לחשוב שניסיונו להגיע עם התביעה להסדר טיעון לעונש מקל יותר, יש לו סיכוי.

סעיף 130 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, בסעיף 240 לחוק זה, שעניינם שפיטת נאשם שלא התייצב לדיון בעניינו, מאפשרים לבתי המשפט לבטל פסק דין שניתן בהיעדר במסגרת זו, מקום והנאשם מראה שלא הוזמן לדיון, כלומר, שיש סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו, או אם קיים חשש לעיוות דין.

לא שוכנעתי, שבנסיבות מקרה זה קיים חשש לעיוות דין, וזאת הן בשל כך שהעונש שהוטל על המערער, בנסיבותיו, איננו חמור יתר על המידה, והן בשל כך שב"כ המערער עצמו לחפות באופן ברור.

באשר לשאלה האם הייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבות המערער היום, אינני משוכנע שסיבה מוצדקת כזו קיימת, בעיקר בהינתן פסק הדין בעניין אטליא, רע"פ 4549/02, סוראיה אטליא נ' מדינת ישראל.

כידוע, שכחת תאריך, איבוד מסמכים וכיוצא באלה, אין בהם סיבה מוצדקת.

תוך כדי כך שהנני כותב את פסק הדין, המערער שהוזמן לשעה 12:30 לא התייצב והשעה כעת 13:43. הנה המערער לא התייצב למשפטו בבית משפט קמא, הנה המערער איננו מתייצב לדיון בפניי, ובידוע, שלפי סעיף 208 לחסד"פ, רשאי בית משפט לדחות ערעור מטעם אי-התייצבותו של מערער בלבד, והנני, משלא התייצב עד עתה, דוחה את הערעור גם בשל סיבה זו.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תשע"א, 23/06/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט