חקמון נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

גב' חקמון אמיליה הגישה תביעה לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 (להלן החוק), סורבה ועוררת בפנינו על החלטת הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן הרשות).

תמצית קורותיה בתקופת המלחמה:

נולדה בשנת 1932 בטריפולי בלוב. בהצהרה שניתנה בפני הרשות בשנת 2000, טענה כי המשפחה – הורים ושמונה ילדים – עברו לגור לזוערה מפני שהחיילים הגרמנים "ניסו לדפוק על הדלתות...והערבים הניסו אותם כי רצו לקחת אחת מהבנות." בזוערה בני המשפחה חיו בצפיפות ובחולי בתנאים קשים במיוחד. אביה נסע מדי פעם, העוררת אינה יודעת לאן, והביא מעט אוכל למשפחה.

עוד סיפרה על משפחת שכנים בטריפולי שביתם נהרס וכולם נהרגו.

בעקבות דחיית תביעתה שלחה העוררת מכתב לרשות בו סיפרה על החורבן שהמיטו ההפצצות על טריפולי ומנתה את הגזירות והתלאות שנחתו על יהודי לוב. במכתבה אין התייחסות לאירועים ספציפיים הקשורים אליה או למשפחתה.

בעדותה בפני הוועדה הוסיפה כי המשפחה ברחה מטריפולי כיוון שרצו לקחת את אביה לעבודות כפייה.

מטעם העוררת העידה אחותה גב' מימון מיסה. העדה נולדה ב- 1934. לדבריה אביה פחד מהגרמנים שדפקו להם על הדלתות והוסיפה כי לאחר שהגיעו לזוערה אביה נעלם.

בחקירתה הנגדית חזרה ואמרה שאינה זוכרת כלום למעט זאת שפחדו מהגרמנים שדפקו להם על הדלתות, ראה עמ' 4.

יצויין כי בתיק הרשות מצויים שני תצהירים מ- 2001, ככל הנראה של בני זוג, אולם לא פורטו בהם עובדות ספציפיות שיש בהן לתמוך בדברי העוררת.

דיון

טענת העוררת כי הסיבה לבריחה מטריפולי היה חשש שאביה יילקח לעבודת כפייה, הועלתה לראשונה בעדותה ולא נזכרה בהצהרה ובמכתב לרשות. אחותה טענה בעדותה כי האב נעלם למקום בלתי ידוע ובהצהרה שלה בפני הרשות, סיפרה כי נלקח לעבודות כפייה, דבר שנשלל מפורשות ע"י העוררת שכאמור מבוגרת בשנתיים מאחותה.

לא נוכל, אפוא, לקשור את הבריחה מטריפולי לחשש של האב להילקח למחנה עבודה.

מלבד הטענה הנ"ל שנדחתה, דברי העוררת ואחותה המובאים לעיל, אינם מספקים, לטעמנו, לבסס את "הלכת הפחד". אנו מאמינים לעוררת כי המשפחה נדדה מטריפולי לכפרים אך זאת, כפי הנראה, כמו במקרים רבים אחרים, בשל הפחד מפני ההפצצות וללא סיבה אובייקטיבית נוספת לחשש ממשי מפני אלימות נאציונל-סוציאליסטית.

חרדה מפני הפצצות והתנסות מצערת בתלאות הקשות שעברה המשפחה, אינם מהווים עילת נרדפות לפי החוק ועל כן הערר נדחה.

מזכיות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

בפני

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר

פרופ' יוסף זהבי- חבר