חע"מ 78781-07-25 עיריית חדרה נ' נגר

החלטתי לזכות את הנאשמת.

1. הנאשמת קיבלה דוח על השלכת פסולת בשטח הציבורי שלא ביום המיועד להוצאת פסולת.

2. הנאשמת ביקשה להישפט ועל כן הוגש נגדה כתב אישום.

   בכתב האישום נטען כי ביום 22.3.25 בשעה 12:48 לערך, ברחוב וולפברג 35 בחדרה או בסמוך למקום זה, הניחה הנאשמת, השאירה, הקימה, תלתה ו/או הטילה או הבליטה מעל הרחוב, כל דבר העלול לגרום לנזק לרחוב או להפריע לניקיון או לתנועת הציבור, וזאת ללא היתר בכתב.

   כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה לפי סעיף 59 לחוק העזר לעיריית חדרה (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), התשמ"ד – 1984.

    

3. כתב האישום הוא כתב חידה. הוא מנוסח בכלליות, ולא במיוחד ברור ממנו, לשון המעטה, מהו בדיוק אותו "כל דבר" שהנאשמת הניחה, השאירה, הקימה, תלתה ו/או הטילה או הבליטה מעל הרחוב; ומדוע אותו דבר שאותו היא הניחה או השאירה או הבליטה או תלתה או הטילה, עלול לגרום נזק או להפריע לניקיון או לתנועת הציבור.

   הנאשמת הואשמה בעבירת קנס אשר קיים לגביה מנגנון של ברירת משפט לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982. כך שאם האדם שלו ניתנה הודעת הקנס מבקש להישפט - משפטו יתנהל כהליך פלילי לכל דבר ועניין (רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי, פסקה 26 (10.9.13)).

   כתב אישום הוא המסמך הפותח את ההליך הפלילי. הוא אינו יכול להיות מנוסח בתמצות, ויש לנסחו "...על דרך ההסבר והביאור", באופן שמפרט את העובדות המבססות את סעיף העבירה, כשהדגש הוא לא על הוראת החיקוק אלא על תיאור העובדות - כך שיהיה ברור במה בדיוק מואשם הנאשם ומה טיבו של האישום (ראו: סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982; רע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (20.2.06); הנחיית פרקליט המדינה מס' 3.1 – הכנה וניסוח כתב אישום)). כך לא בדיוק היה במקרה שלפניי.