חע"מ 50146-11-13 הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד נ' תפארת החיים אשדוד ואח'

1.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם ביום 22/12/2015 בביצוע עבירה של בנייה הטעונה היתר ושימוש במקרקעין באופן הטעון היתר, וזאת כשאין בידם היתר כדין, עבירה לפי סעיפים עבירות לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א), 208(א), 218, 219 ו - 253 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965;

בביצוע עבירה של שימוש חורג במקרקעין וזאת כשאין בידם היתר כדין לביצוע שימוש חורג זה עבירה לפי סעיפים 145(א)(3), 218, 219 ו- 253 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965.

ובביצוע עבירה של הפרת צו שיפוטי, עבירה לפי סעיפים 240 ו253 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, וזאת עקב הפרת הצו השיפוטי שניתן במסגרת עמ"א 11726-09-12.

2.המאשימה הציגה בטיעוניה את מתחם הענישה להשקפתה, ולפיו מתחם הענישה בעבירות כגון דא נע בין קנס בהיקף של אלפי שקלים בודדים לקנסות בהיקף של עשרות אלפי שקלים, כשבצידם חתימה על התחייבות ומתן צווים מתאימים.

3.להשקפתי, המאשימה לא הציגה באופן הולם את מתחם הענישה, שכן עיון פסיקת בתי המשפט מגלה כי בגין עבירות של הפרת צווים שיפוטים הוטלו, לא אחת, גם עונשי מאסר בפועל ועונשי מאסר מותנים (ראה לשם ההמחשה עמ"ק (ב"ש) 400/05 ו.מ לתכנון ובנייה שמעונים נ' חיים יונה וייס, והאסמכתאות המפורטות שם; עמק (כפ"ס) 6330/02 מדינת ישראל נ' קרן החינוך לתורה בישראל (8/1/2006)). בנוסף, עיון בפסיקת בתי המשפט השונים מגלה, כי לא אחת הוטלו קנסות בסכומים של למעלה מ – 100,000 ₪.

בהתאם יש לומר כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות בהן הורשעו הנאשמים, כולל בחובו הן עונש מאסר, והן קנסות בסכומים העולים עד כדי מאות אלפי שקלים.

4.נראה, על פני הדברים, כי האופן בו הוצג מתחם הענישה ההולם להשקפת המאשימה, נובע מחוסר הנוחות המתעוררת בהליך זה לנוכח העובדה ולפיה, עיריית אשדוד מחד מממנת את פעילותה של הנאשמת 1, ובכלל זה את פעילותו של המוסד החינוכי הפועל במקרקעין נשוא כתב האישום, ומאידך גיסא בזרועה האחר של העירייה מוגש כתב אישום זה, שבגדרו הורשעו הנאשמים בהפרת צו שיפוטי אשר הורה לנאשמים לחדול מלעשות שימוש בחלק מן המבנים המוצבים במקרקעין ככיתות לימוד.

להשקפתי, ראוי היה כי המאשימה תציג באופן מלא את מתחם הענישה ההולם ותנמק מדוע להשקפתה יש לסטות ממתחם הענישה, אך זאת לא נעשה.

5.על חומרת העבירה של הפרת צו שיפוטי עמדו ולא אחת בתי המשפט בפסיקתם ואפנה בעניין זה לרע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל, שם קבע בית המשפט העליון כי בתי המשפט מצווים להילחם בנגע זה של ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה כככל, ובפרט בעבירות של הפרות של צווים שניתנו על ידי בית המשפט.