חע"מ 46797-01-16 עירית נתניה נ' פונט

בפני בקשה לביטול כתב האישום מחמת התיישנות ו/או שיהוי.

הנאשמת טוענת בבקשתה כי העבירה הנטענת בוצעה כנטען ביום 20.10.13, כי ביום 14.11.13 שלחה מכתב לביטול הדו"ח, רק לאחר שנה וחצי וביום 19.3.15 קיבלה הודעה בדבר דחיית בקשתה, כי ביום 24.3.15 ביקשה להישפט ורק ביום 24.1.16 הוגש כתב האישום.

הנאשמת טוענת להתיישנות ולשיהוי אשר גרמו לה למעשה לעוות דין ולאי יכול לאתר עדים ולמעשה כי התנהלות המאשימה פגעה בהגנתה.

המאשימה פירטה בתגובתה כי פעלה עפ"י המועדים שנקבעו בחוק, כי הודעת הקנס הומצאה לנאשמת בתוך פרק הזמן של שנה לפי סע' 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – "החוק") וכי ההזמנה למשפט נשלחה בתוך שנה ממועד הבקשה להישפט לפי סע' 230 לחוק.

המאשימה טוענת עוד כי החוק אינו קובע מ ועד מסוים שבמהלכו על התובע העירוני לתת החלטה בבקשות לביטול.

הנאשמת טוענת בתשובתה לתגובה כי המאשימה מנצלת "פרצה", בחוק ומוסרת תשובתה לבקשות הדחייה במועדים אשר יש בהם שיהוי הגורם לנזק לנאשמים.

הסעיף הרלוונטי לעניים זה בחוק הוא סע' 229 (ד) הקובע כדלקמן:

"החליט התובע שלא לבטל את הודעת תשלום הקנס, ימציא למבקש הודעה על כך ואולם הוראות סעיף קטן (ב) יחולו כאילו לא הוגשה הבקשה לביטול לתובע".

סע' 229(ד) מותיר לתובע את שיקול הדעת להחליט האם לבטל את הודעת תשלום הקנס או לאו אך אינו קובע מועדים לביצוע ואינו קובע לתובע את פרק הזמן למסירת הודעתו והחלטתו בבקשת הנאשם לבטל את הודעת תשלום הקנס.