חע"מ 34819-10-14 עירית עכו נ' עישאן

1. עניינה של הבקשה ביטול תוספת פיגורים שהגישה המבקשת.

2. ביום 30.12.15, נוכח הודאת המבקשת בעובדות כתב האישום, כאמור בהודעתה מיום 30.12.15, אשר הייתה חתומה על ידה ועל ידי ב"כ המאשימה, הורשעה המבקשת בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום – החנתה את רכבה בתחום חניה המיועדת לנכה, עבירה לפי ס' 5(ב)(17) לחוק העזר עכו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א-1990.

באותו היום ניתן גזר הדין ובו דנתי את המבקשת לקנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הוריתי כי הקנס ישולם ב – 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.1.16.

3. ביום 20.3.17 הוגשה הבקשה לביטול תוספת פיגורים ולעיכוב הליכי גבית הקנס עד הכרעה בה. בהחלטתי הוריתי לב"כ המאשימה להגיב לבקשה.

4. בתגובתה ביקשה ב"כ המאשימה לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאותיה, מהטעמים הבאים:

א. נטען כי ביום בו ניתן גזר הדין, 30.12.15 נשלחו למבקשת בדואר רשום ע"י מזכירות המשיבה 5 שוברים לתשלום. בהתאם לרישומי דואר ישראל, הושבה המעטפה ובה השוברים לתשלום אל משרדי המשיבה, מהטעם שזו לא נדרשה ע"י המבקשת. משלא שילמה המבקשת את התשלום שנגזר עליה, ללא כל הצדקה אמיתית, נטען, התווספה תוספת פיגורים לחובתה.

עוד נטען כי במועד גזר הדין הייתה המבקשת מיוצגת וכי ב"כ היה מודע לגזר הדין.

היה על המבקשת לפקח ולעקוב אחר משלוח השוברים לתשלום. ואולם, רק כעבור שנה וחצי לאחר מתן גזר הדין נזכרה המבקשת בחובה למשיבה, זאת לאחר קבלת דרישה לתשלום ממחלקת הגביה אצל המשיבה.

עוד נטען כי המבקשת פנתה בחודש מרץ 2017 למשיבה בבקשה להפחתת תוספת פיגורים ונענתה בשלילה בתשובה מיום 19.3.17, ואולם, מכתב התשובה טרם נשלח למבקשת במועד בו הגישה בקשתה לביהמ"ש.

הכרעה:

בקשתה של המבקשת לביטול תוספת פיגורים נדחית.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המאשימה.

גזר הדין כנגד המבקשת ניתן ביום 30.12.15, לפני כשנה וחצי. בהתאם לאישורי המסירה המצויים בידי המאשימה, למבקשת נשלחו בדואר רשום השוברים לתשלום הקנס אך המבקשת לא הגיעה לבית הדואר לקחתם, ובכך אין לה להלין אלא על עצמה. רק לאחר קבלת דרישת תשלום ממחלקת הגביה אצל המשיבה נזכרה המבקשת להגיש בקשתה זו.

על המבקשת היה לפעול מידית לאחר מתן גזה"ד לקבלת השוברים ולא להתעכב או להשתהות כפי שעשתה.