חסן נ' עורסאן סלמאן ואח'

פסק דין

1.התובענה היא למתן פסק דין הצהרתי, לפיו יוכרז שהמבקש הוא הבעלים, הרשאי להרשם ככזה, של 2/8 חלקים של המקרקעין, הנמצאים באזור הכפר אעבלין והידועים כחלקה 25 בגוש 12200. שטחה הכולל של החלקה הוא 9,481 מ"ר (להלן – "החלקה"). החלק המהווה 2/8 מהחלקה, שטחו 2,370 מ"ר. ייעודה של החלקה הוא לחקלאות.

עיקר המחלוקת בתיק הוא, אם נתקיימה עסקת מכר בין מורישיהם של המשיבים לבין המבקש, ואם - על אף העדר הכתב, יש לתת תוקף לעסקה זו.

רקע עובדתי

2.המבקש טוען כי אביו רכש בשנת 1962 מכל אחד מהמנוחים עורסאן יוסף סלמאן (להלן – "המנוח עורסאן") וסלמאן יוסף סלמאן (להלן – "המנוח סלמאן") 1/8 חלקים בחלקה, ובסה"כ - 2/8. לטענתו, אביו שילם את מלוא המחיר וקיבל מיידית חזקה בקרקע. הקרקע הועברה אל המבקש במתנה מאביו. מאז שנת 1962 הוא ומשפחתו מחזיקים בה ומעבדים אותה.

3.המשיבים 1 ו-4 הם יורשיו של עורסאן, ואילו המשיבים 2 ו-3 הם היורשים על פי צוואה מיום 1/11/1983 של המנוח סלמאן.

עד 11/10/94 היו זכויותיו של המנוח עורסאן רשומים על שמו, אולם בתאריך 2/6/94 תיקנו הנתבעים 1 ו- 4 את הרישום והעבירו את החלקים על שמם.

חלקו של המנוח סלמאן נשאר רשום על שמו עד היום.

4.המשיבים 1, 2 ו-4 הודו בנטען בתובענה, וביום 15/7/09 ניתן נגדם פסק דין חלקי, לפיו מלוא זכויותיהם בחלקה, המהווים 3/16 מהשטח הנדרש, יועברו על שמו של המבקש. מנגד המשיב 3 התנגד. המחלוקת היא, אם כן, לגבי 1/16 חלקים מהחלקה, הרשום על שם המנוח סלמאן ושנפלו בחלקו של המשיב 3 על פי צו הירושה.

5.המשיב 3 (להלן גם- "המשיב") טען בכתב התשובה, שאין עילת תביעה נגדו בשל העדר "ראשית ראייה", שכן על עסקת המכר הנטענת, חל סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני, הדורש כתב כדרישה ראייתית. במהלך עדותו ובסיכומיו הכחיש המשיב שהתקיימה עסקת מכר לגבי חלקו במקרקעין. עוד טען, כי התובענה התיישנה ולחילופין חל שיהוי קיצוני בהגשתה.

דיון והכרעה

האם הוכחה עסקת מכר של חלקו של המשיב.

6. ניהלתי בתיק הוכחות, ואקדים ואקבע כי העדפתי את גירסתו של המבקש, לפיה אביו רכש עבורו משני המנוחים, עורסאן וסלמאן, את המקרקעין, אותם תבע בהמרצת הפתיחה.

7.המבקש טען בעדותו, כי אביו עשה את העסקה עם המנוחים, וכי אביו סיפר לו על העסקה. אין הוא יודע אם העסקה היתה בכתב או בעל פה. אביו נתן לו את החלקה במתנה.

"ש. מתי אמר לך אבא, שאמת, קנה את החלקה הזאת?

ת. הוא אמר לנו אחרי זה, אחרי שנתיים-שלוש קנה את זה, "בסדר, בסדר" ואחרי זה, אמר לי "קח אותה", אחרי שהתחתנתי. השתחררתי בשנת 64', התחתנתי והוא אמר לי "קח זה אצלך, שאתה עבדת איתנו קשה ואז בגלל שאתה עבדת איתנו קשה, רק תשתול עצי זית ותאכל עם הילדים שלך" (עדות המבקש בעמ' 23 לפ' מיום 2/12/09).

מאז רכישת החלק בחלקה, המבקש ובני משפחתו שתלו בו עצי זית, הם מחזיקים בו ברציפות ומטפלים בעצי הזית. המבקש הסביר כי המוכרים היו אנשים מכובדים וכי מילה שלהם היתה מילה, לפיכך הם לא הזדרזו לרשום את העסקה בלשכת רישום המקרקעין.

8.גירסתו של המבקש קיבלה אישור בעדותו של המשיב 4, יוסף עורסאן סלמאן, שהוא בנו של עורסאן המנוח ובן דודו של המשיב 3. לאחר מתן פסק הדין נגדו, על פי הסכמתו, הופיע יוסף למתן עדות מטעם המבקש (להלן- "העד יוסף"). העד מסר כי החלקה נמכרה לחסאן, אביו של המבקש, עוד בשנת 1962. היה זה בשנה השלישית לכהונתו של אביו כראש מועצת אעבלין. העד יוסף היה הבן הבכור, יד ימינו של אביו. הוא ראה שאביו של המבקש נותן כסף לאביו, ואביו אמר לו שהחלקה נמכרה לאביו של המבקש:

"ת. מלווה את האבא ונתן לו כסף אז, לא נכנסתי לפרטים, כמה נתן לו ואמר לי אז, את החלקה הזו נמכרה ל"אבו אל וואליד", בערבית אבו אל וואליד ותשמעי, היה נהוג בממגזר הערבי ועד היום, זה מילת כבוד, מוכרים בלי רישום בלי שום דבר. כשניגשו לרשום, אז באו כן, אנחנו 'זה שלכם'" (עמ' 29 לפ' מש' 5).

העד הסביר כי האב מכר גם את חלקו של הדוד סלמאן, אולם הדוד עודכן קודם למכירה, והסכים לה. הדוד המנוח עצמו, אישר לו בזמנו את המכירה וכי היה מודע לה. לשאלת בא-כוחו של המשיב, מדוע לא הועברה הקרקע על שם המבקש, הסביר העד יוסף כי: