חסן נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש, אזרח מן הישוב, איננו משפטן הגיש את הבקשה כפי שכתב ברוב הגינותו וברוב כנותו על יסוד פרסום בתקשורת ובעיתונות אודות אי כיול מכשיר מדידה.

הבקשה הוגשה עוד ביום 8.6.2010, בו ביום ביקשתי תגובת ב"כ המשיבה וזו אמנם נתקבלה ביום 10.6.2010 ובה התנגדות לבקשה וטעמיה עימה, קבעתי הדיון להיום.

שמעתי את ב"כ המלומדים של הצדדים, עיינתי בחומר הרלבנטי, יוער כבר עיתה כי חייבים לעשות הערכות מחדשות מבחינת הסריקה של דף השימוע שאין זו הפעם הראשונה שיצאה בפני שחור משחום, ממש כמו נייר פחם שלא ניתן לראות בו דבר ורק בזכות עותק מצולם אחר המצוי בידי ב"כ המשיבה הצלחתי להבין במה היה מהלך הדברים בזמן השימוע.

ראשית לכל יאמר כבר עתה חד וחלק מודע אני ולא מתעלם אני מאותן החלטות אשר ניתנו על ידי בתי המשפט לתעבורה במקומות שונים בארץ ועל ידי בתי המשפט המחוזי בעניין כיול מכשיר כתנאי להעמדה לדין, להרשעה ואפילו לפסילה מנהלית.

דעתי אינה נמנית עימם. דעתי שונה.

אין זה המקרה לנמק את הדברים, הדבר יעשה במקרה הנכון והרואי.

די אם אומר כי הפסיקה שניתנה איננה מחייבת בית משפט זה, היא רק מנחה, מדריכה ואני תקווה כי הסוגיה תגיע במהרה לבית המשפט העליון שממנו תצא תורה.

כתקדים מחייב לכל הערכאות הנמוכות לעניין הכיול.

מבלי שאכנס לפירוט רב על יסוד חומר ראיתי שהובא בפני במקרים אחרים יצרן המכשיר בהוראותיו איננו מחויב כיול.

במקרה דנן, אמנם אומר המבקש היום בפני מה שאמר, ואם הבנתי אותו הוא למעשה מודה במקצת במהירות אולי של 60 קמ"ש ואולם כפי שבצדק טענה ב"כ המדינה תגובתו עובר לאירוע שהיא תגובה ספונטנית וחשובה יש בה יותר מראשית הודאה, כאשר אמר וגם חתם על הדברים, "אני ממהר לקחת את הילדה לרכבת".

מעבר לכך על פני הדברים ועל בסיס החומר המצוי בתיק נחה דעתי בשלב זה של הדיון כי קיימות ראיות לכאורה וכי המבקש עבר לכאורה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו שנהג במהירות של 83 קמ"ש לאחר ההפחתה שהמהירות שהוצגה במכשיר היתה 88 קמ"ש במקום המותר לנהוג במהירות מקסימלית של 50 קמ"ש, דהיינו 33 קמ"ש מעל המותר.

באשר למסוכנותו של המבקש בנהיגתו – לא רק המהירות מדובר כאן , אלא גם עברו הלא קל, המכביד מלמד כי המבקש חוזר ומבצע עבירות תעבורה בנהיגתו. לא התעלמתי מהעובדה שהוא נוהג שנים רבות ולדבריו מידי יום ביום מאות קילומטרים עדיין מדובר בעבירות רבות, חלקן אף בגין עבירות מהירות כפי שטענה בצדק ב"כ המדינה.

במצב דברים זה ועם כל הקושי אישי, משפחתי של הנאשם, אני מאחל לבנו בריאות שלמה והחלמה מהירה, לא מצאתי כי קצי המשטרה בהחלטתו כאן טעה בשיקול דעתי ואין כל הצדקה במקרה דנן להעתר לבקשה.

אשר על כן דוחה אותה.

יחד עם זאת, אני מקווה כי מעסיקו של המבקש ימשיך להתחשב בו ולא יפטרו ממקום עבודתו, ויאפשר לו מקום עבודה חלופי עד שיקבל חזרה את רשיון הנהיגה.

ברור שפסילה מנהלית לא באה על חשבון עונש עתידו, הכרח בל יגונה במקרה דנן.

כמובן שהנאשם יתייצב למשפטו למועד אליו זומן, יוכל לטעון כל טענה ובמדיה ויכפור במשפטו על התביעה יהיה להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר.

לא תעמוד בנטל זה ודי בכך שיתעורר ספק סביר יזוכה במשפט.

אני מקווה שעד שיתקיים משפטו ינתן פסק דין בבחינת הלכה פסוקה מלפני בית המשפט העליון בסוגית הכיול.