חסן נ' לויפרמן

פסק דין

1.המדובר בתביעה כספית שהחלה בעבר כתביעה קטנה ועברה להתברר בסדר דין רגיל. התובעים תבעו בתביעתם סך של 25,000 ₪ בגין נזקים אשר, לטענתם, נגרמו להם כתוצאה מחוסר איטום או נזילת מים מדירת הנתבע, הנמצאת מעל דירת התובעים ברח' הגולן 3/2 בצפת. בנוסף, עתרו התובעים למתן צו עשה לביצוע עבודות לתיקון נקודות הרטיבות בדירת הנתבע.

ע"פ חוות דעת שצרפו התובעים, סיבת הרטיבות הינה איטום לקוי במרפסת דירת הנתבע וכן שימוש בזרבובית לצורך ניקוז המים מהדירה, אשר גרם להיווצרות כתמי הרטיבות בתקרת מחסן דירת התובעים. ע"פ חוות הדעת הוערכה עלות עבודת התיקון בסך של 5,000 ₪. בנוסך, עתרו התובעים לפיצוי בגין שכ"ט שמאי, הוצאות, טרחה ועגמת נפש.

2.הנתבע טען כי התביעה הוגשה על מנת למרר את חייו לאחר שסירב למכור את דירתו לתובעים. הנתבע טען כי בעבר חדרו מים לדירתו מגג ביתו ואולם, כשביקש לבנות גג רעפים על ביתו לצורך טיפול בבעיה, עיכבו התובעים מתן ההיתר באמצעות הגשת התנגדות סרק לוועדה המקומית.

הנתבע טען, כי ככל שחדרו מים לדירתו ולא מהמרפסת, היה זה באשמת התובעים שעיכבו כאמור בניית הגג. עוד הוסיף הנתבע, כי התובעים גם שינו את צינור הניקוז היוצא מהמרפסת באמצעות חיבור צינור המשך והטמנתו באדמה, ואף סתמו את הניקוז בכוונה.

ע"פ חוות הדעת שצרף הנתבע, לא קיימת כיום כלל חדירת מים לדירת התובעים וכלל שהייתה בעבר בעיה כאמור, היא כבר טופלה ועלות תיקון רטיבות העבר – 351 ₪ בלבד.

3.בהתאם להחלטה מיום 22.4.13 ולאור הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה המהנדס שרגא אלרום כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה").

מאחר שהתובע הודיע כי אינו עומד על חקירת המומחה (והנתבע הסכים לאמור בחוות הדעת), הסכימו הצדדים כי הכרעת ביהמ"ש תינתן על בסיס הגשת סיכומים בכתב בלבד מטעם הצדדים.

דיון:

4.ע"פ קביעת המומחה, כמפורט בחוות הדעת שהגיש – כיום אין רטיבות בדירת התובעים, אלא רק סימנים לרטיבות שהייתה בעבר.

ע"פ קביעת המומחה קיימות 2 אפשרויות לרטיבות שהייתה בעבר והאחריות לשתיהן הינה של התובעים דווקא. המומחה קבע כי קיימת אפשרות שחדירת המים מדירת הנתבע ארעה לפני שבנה את גג הרעפים (אז חדרו מים לרצפת דירת הנתבע ומשם לתקרת המטבח והסלון של התובעים) – במקרה כזה, קבע המומחה, הגורם לרטיבות הינה התנגדות התובעים לבניית הגג.

אפשרות נוספת שהעלה המומחה, הינה חדירת מים מהמרפסת הפתוחה לחול מתחתיה ומשם לתקרת התובע – במקרה כזה, קבע המומחה, האחריות הינה של התובעים בגין חסימת המרזב כתוצאה מעבודות שביצעו התובעים, אשר האריכו את הצינור בצורה לא מקצועית, בנו מרפסת ללא היתר ומיקמו את דלת הדירה סמוך למרזב הקיים. המומחה קבע כי במקרה כזה, יש להחליף את המרזב.

המומחה קבע כי עלות תיקוני הצבע עומדת על 803 ₪ בלבד.

5.בסיכומים טענו התובעים בין היתר כי חתמו על התכנית לבניית הגג עוד ב- 6.9.11, כאשר חדירת המים הייתה בחורף 2011-2012 והגג שופץ רק ב- 10/12, ולכן אין קשר בין עיכוב החתימה לרטיבות.

התובעים הפנו לסעיפים 38, 41 לפקודת הנזיקין וטענו, כי בהתאם לקבוע בסעיפים אלו, האחריות לרטיבות כתוצאה מנזילת מים מדירת הנתבע מוטלת על הנתבע.

התובעים טענו כי המומחה התייחס בחוות דעתו לממצאים שאינם בתחום מומחיותו. התובעים טענו, כי לא הם שהוסיפו את המרזב, אלא הקבלן שבנה את הבתים. התובעים טענו כי האפשרות שחדירת המים הייתה בגין אי בניית גג הרעפים, הינה אפשרות "הזויה", שכן על פיה הנתבע חי בדירה בה כל החורף הרצפה הייתה מלאה מים – אפשרות שאינה סבירה וכן כאמור עוד לפני חדירת הרטיבות הסכימו לבניית הגג וההתנגדות הוגשה רק ב- 30.4.12, לאחר תקופת הגשם בה חדרו הגשמים. כלומר, ההתנגדות שהייתה אסטתית בלבד, הוגשה לאחר שהמים חדרו כבר קודם לכן במהלך חורף 2011-2012. לפיכך, טענו התובעים, כי האפשרות השנייה על פיה חדרו מים ממרפסת הנתבע, היא הסבירה וכי ככל שהייתה סתימה בפתח הניקוז שבמרפסת הנתבע, הרי המדובר בפתח שבאחריות המלאה של הנתבע. באשר להארכת המרזב, טענו התובעים כי לא הם שהאריכו את המרזב ובנו ללא היתר.

6.הנתבע טען בסיכומיו כי ע"פ חוות דעת מומחה ביה"מ שלא נסתרה, התובע הוא האחראי העיקרי לנזילות בביתו. עוד טען הנתבע כי בניגוד לטענת התובעים, חתמו הם על ההיתר לבניית הגג ביום 6.9.12 ולא 6.9.11. הנתבע הוסיף והפנה לקביעת המומחה כי כיום אין רטיבות בתקרה ולקביעתו כי גם ביחס לאפשרות של חדירת מים מהמרפסת, המדובר באחריות של התובעים. הנתבע פרט את ההוצאות הרבות שנגרמו לו לצורך הגנתו בתביעה.

דיון

7.לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

ההלכה הינה שברגיל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה שמונה על ידו וזאת כל עוד לא הוטל בהם ספק: