חסן מוחמד אבו סאלח נ' מדינת ישראל- ועדה מקומית לתו"ב מעלה חרמון

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ת' נסים שי), בע"פ 7321-02-17, מיום 06.09.2017. בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין מיום 12.11.2015, וכן על גזר דין מיום 10.01.2017, שניתנו על ידי בית משפט השלום בקצרין (כב' השופטת ר' איזנברג), בתו"ב 3304-08-11.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 02.08.2011, הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום בקרית שמונה, אשר בהמשך תוקן פעמיים. כתב האישום המתוקן מייחס למבקש, בגדרי שלושה אישומים, את העבירות הבאות: ביצוע עבודות בנייה ושימוש טעונות היתר, ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) (3 עבירות); אי קיום צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה (2 עבירות); והפרת צו למניעת פעולות, לפי סעיף 249 לחוק התכנון והבניה (2 עבירות).

3. נטען בכתב האישום המתוקן, כי המבקש הוא הבעלים, האחראי לעבודות ולשימוש במקרקעין, "המצויים בנ.צ.מ 272357/796177 באדמות מג'דל-שמס, מיועדים לפי תוכנית ג/6192 שבתוקף, לתעשייה" (להלן: המקרקעין). מעובדות האישום הראשון עולה, כי בחודש יולי 2010, או בסמוך לכך, ביצע המבקש עבודות בניה שלא כדין, ושלא על פי היתר כחוק במקרקעין. המדובר בעבודות בניה הכוללות "בניית בניין מבניה קשיחה, הבנוי על משטח כורכר, בשטח של כ-252 מ"ר". לפי הנטען, בין התאריכים 26.07.2010- 02.02.2011, ביצע המבקש עבודות טעונות היתר ללא היתר, של הרחבת המבנה המתואר, כדלקמן: "הוספת סככה בשטח של כ-200 מ"ר, כך ששטח המבנה הוגדל לכ-450 מ"ר", ו-"בניית מבנה מבלוקים ובטון בשטח של כ-30 מ"ר". עוד הואשם המבקש בכך, שהחל מיום 02.02.2010 או ממועד סמוך לכך, ביצע המבקש, ועודנו מבצע, במקרקעין, "שימוש ללא היתר במבנה המתואר בשטח של כ-450 מ"ר, כבית אריזה לאריזת תוצרת חקלאית (פירות)".

           מעובדות האישום השני עולה, כי ביום 16.03.2011, בשל המעשים המתוארים לעיל, ניתנו נגד המבקש צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות, לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה (בב"נ 39042-03-11), לפיהם נצטווה המבקש להפסיק לאלתר את עבודות הבניה והשימוש במקרקעין (להלן: הצווים). הצווים הומצאו למבקש כדין, ביום 08.05.2011, כאשר מצב הבניה באותה העת היה כדלקמן:"מבנה בשטח של 450 מ"ר ומבנה בלוקים בשטח של כ-40 מ"ר ושימוש במבנים כבית אריזה בלבד". על אף המצאת הצווים, ובניגוד לאמור בהם, ביום 29.04.2011, בוצעו במקרקעין עבודות בניה נוספות הטעונות היתר, ללא היתר הכוללות: "א. בניית תוספת העשויה מקונסטרוקציית מתכת ולוחות פח, בשטח של כ-75 מ"ר לבית אריזה; ב. בניית תוספת סככה נוספת מקונסטרוקציית מתכת ולוחות פח בשטח של כ-100 מ"ר המשמשת כמסגרייה (כך שסה"כ הוגדל שטח המבנה כולו לכ-625 מ"ר" (להלן: המבנה השני). עוד נטען במסגרת האישום השני שבכתב האישום, כי החל מיום 29.04.2011 או בסמוך לכך, ביצע המבקש, ועודנו מבצע, במבנה השני ובמקרקעין "שימוש חורג".

           מעובדות האישום השלישי עולה, כי ביום 18.03.2016 או בסמוך לכך, ביצע המבקש עבודות בניה נוספות במקרקעין, הכוללות: "הגדלת שטח המבנה על ידי בניית סככה נוספת בשטח של כ-225 מ"ר נוספים, כך ששטח המבנה הכולל הוגדל לכ-750 מ"ר". במעשיו אלה, הפר המבקש, פעם נוספת, את הצווים אשר הוצאו בעניינו.

4. הדיונים בעניינו של המבקש נדחו מפעם לפעם, וביום 22.05.2014, אף שהמבקש לא התייצב למשפטו, כפר סניגורו באשמה בשמו. בית משפט השלום לא ראה בכפירה משום מענה מפורט לכתב האישום, והורה על התייצבותו של המבקש לדיון הנדחה, שנקבע ליום 29.05.2014. במועד זה, לא התייצב המבקש לדיון, אולם בא כוחו מסר מפיו מענה מפורט לכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. הדיון לשמיעת ראיות נדחה מספר פעמים, מטעמים שונים, ומשהוברר כי בחלק מהמקרים מדובר בטעמים שנמצאו בלתי מוצדקים על ידי בית משפט השלום, חוייב המבקש בהוצאות משפט. ביום 12.11.2015, במהלך דיון, שאף אליו לא התייצב המבקש, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם דיוני, לפיו המבקש יחזור בו מכפירתו, ויוגש כתב אישום מתוקן (בשנית) בו יועמד השטח הכולל של המתחם על 750 מ"ר, לאחר הריסה של חלק אחר במתחם, ששטחו 100 מ"ר. עוד סוכם במסגרת ההסדר, כי המבקש יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וכי הדיון יידחה לצורך טיעונים לעונש. מפי ב"כ המבקש נרשם, כי מהות התיקון הוסברה למבקש, וכי הוא מוסמך להודות בשמו. בית משפט השלום קיבל את הדברים, והרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

           ביום 14.01.2016, התייצב המבקש לדיון שנועד לטיעונים לעונש, וביקש ארכה כדי לנסות להגיע להסדר עם המשיבה, לאחר הריסת המבנים. מפי המבקש עצמו נרשם, כי הוא מתכוון להרוס את הבניה המדוברת, אך הדבר תלוי במזג האוויר. לבקשת המבקש, דחה בית משפט השלום את הדיון. לדיון הנדחה, שהתקיים ביום 05.04.2016, התייצב המבקש עם בא כוחו הנוכחי, וביקש לחזור בו מהודאתו בכתב האישום המתוקן. את בקשתו זו נימק המבקש, בכך שההסדר, אשר הוצג בפני בית המשפט, הושג שלא על דעתו ושלא בנוכחותו, ולאחר שכפר פעמיים בעובדות כתב האישום. המבקש טען, בהקשר זה, כי הוא לא התיר לבא כוחו הקודם להודות בשמו, ומאחר שהוא לא נכח בדיון – לא ניתן היה להתרשם מכנות הודאתו. בהמשך, טען המבקש לחפותו המלאה, והבהיר כי, לגישתו, מחומר החקירה בעניינו עולה כי אין קשר בין הראיות שנאספו לבין האשמה המיוחסת לו. המשיבה התנגדה לבקשת המבקש, והפנתה למספר פגישות שהתקיימו עם בא כוחו הקודם של המבקש (להלן: עו"ד אבו סאלח), ו"לסיכום אליו הגיעו בדבר תיקון כתב האישום וחזרה מהכפירה". המשיבה הפנתה להצהרותיו של עו"ד אבו סאלח, כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון, הן באשר למתן הסבר על תיקון כתב האישום למבקש, והן לעניין הסמכתו להודות בשמו של המבקש. בתגובה בכתב שהגיש עו"ד אבו סאלח, בהתאם להחלטת בית משפט השלום מאותו מועד,  מסר עו"ד אבו סאלח כי כל התנהלותו נעשתה בתיאום מלא עם המבקש. עו"ד אבו סאלח הבהיר, כי עובר למועד הדיון הוא קיים פגישות רבות עם המבקש ועם המשיבה, וזאת בניסיון להגיע לעמדה מוסכמת, אשר תקל על המבקש ותביא לסיום המחלוקת. עו"ד אבו סאלח טען בנוסף, כי בפגישה שקיים עם המשיבה עובר לדיון, ביום 14.04.2015, סוכמו פרטי התיקון שייעשה בכתב האישום. לטענתו, הדבר בוצע בהתאם לסיכום שנעשה עם המבקש יום קודם לכן, וכל הטענות הנוגעות לשטח המבנה נשוא כתב האישום התבססו על מפת מדידה שמסר לו המבקש עצמו בפגישה ביניהם. לדברי עו"ד אבו סאלח, לאחר הישיבה שקיים עם המשיבה הוא נפגש שוב עם המבקש, והבהיר לו את תוכן הסיכום. לשיטתו של עו"ד אבו סאלח, לאחר שהוסבר למבקש כל פרט וכל תיקון שנעשה בכתב האישום המתוקן, הלה הסכים להודות בכתב האישום המתוקן, אולם טען כי הוא לא יוכל להגיע לדיון, בשל כך שהוא חייב להימצא במועד הדיון בבית חולים, וביקש כי עו"ד אבו סאלח יודה בשמו. עו"ד אבו סאלח הוסיף עוד, כי המבקש אישר לו מפורשות כי כתב האישום המתוקן הוסבר לו במלואו; כי הוא מסכים להודות בו; וכי הוא מסמיך אותו להופיע בשמו ולמסור את הודאתו לבית המשפט. בהמשך, הבהיר עו"ד אבו סאלח, כי גם לאחר אותו דיון ואף בדיונים שהתקיימו לאחר מכן, לא העלה המבקש כל טענה בעניין הרשעתו בדין. לאחר קבלת התייחסותו של עו"ד אבו סאלח, שיחרר בית משפט השלום את עו"ד אבו סאלח מייצוגו של המבקש.

5. ביום 07.06.2016, דחה בית משפט השלום את בקשתו של המבקש לחזור בו מהודאתו, בקובעו כי לא מתקיימים במקרה דנן התנאים הקבועים בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), לחזרה מההודאה. בית משפט השלום הציג דוגמאות מהפסיקה המיישמות סעיף זה, ולאחר זאת קבע כי לא התקיימו, במקרה זה נימוקים מיוחדים המצדיקים לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו. בהמשך, ציין בית משפט השלום, כי המבקש, בדומה לנאשם ב-רע"פ 2473/98 חלבי נ' מדינת ישראל (07.05.1998), הופיע לדיון שהתקיים לאחר הודאתו, והוא אף הבהיר כי בקשתו לדחות את הדיון אשר נקבע לטיעונים לעונש נועדה כדי לאפשר לו להרוס את הבניה הבלתי חוקית. בית משפט השלום הוסיף עוד, כי מקובלים עליו דבריו של עו"ד אבו סאלח, לפיהם משהסכימה המשיבה לתקן את שטחי הבניה בכתב האישום, הביע המבקש את הסכמתו להודות בכתב האישום המתוקן. זאת, בהינתן העובדה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים, שהביאה לכפירת המבקש באשמה, התייחסה לסוגיה שעניינה שטחי הבניה. לאחר זאת, דחה בית משפט השלום את טענת המבקש, לפיה "קיימת תמיהה" ביחס להודאה, אשר נמסרה מפי בא כוחו שלא בנוכחותו של המבקש, וזאת למרות כפירתו בעובדות כתב האישום בעבר, שהרי המבקש ידע והבין את התיקונים עובר לדיון, והסכים להודות בכתב האישום המתוקן עליו הוסכם מבעוד מועד. לבסוף, קבע בית משפט השלום, כי הן מהתנהלותו של המבקש לפני הדיון במהלכו נמסרה ההודאה, והן מהתנהלותו לאחרי אותו דיון, ניכר שלא נפל פגם או פסול בהודאתו ולא נפגע רצונו החופשי של המבקש, והמסקנה המתבקשת היא כי המבקש הבין והסכים להודות בכתב האישום המתוקן. לאור האמור, דחה בית משפט השלום את בקשת המבקש.