חסידים ואח' נ' זלוצובר ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום שכר טרחה עבור שירותי תיווך מקרקעין אשר נתן התובע לנתבע ותביעה שכנגד להשבת סכומים שנגבו מהתובע שכנגד שלא כדין.

כתב התביעה

1.על פי כתב התביעה, התובע הינו מתווך מקרקעין מורשה ומנהל משרד לתיווך מקרקעין. בחודש אוגוסט 2011 הזמין הנתבע מהתובע שירותי תיווך לצורך רכישת נכס במחיר הנמוך משווי השוק בעיר טבריה. לגרסת התובע, הוסבר לנתבע כי עסקת תיווך נכס במחיר הנמוך ממחיר שווי השוק כרוכה בתשלום עמלת תיווך נוספת (להלן: העמלה הנוספת) לעמלת התיווך המקובלת (בגובה 2% מסכום העסקה) וכי את גובה עמלת התיווך הנוספת יקבע התובע על פי שיקול דעתו הבלעדי. הנתבע הביע הסכמתו לתנאי זה, ובהתאם לכך הוצעו לנתבע על ידי התובע שתי דירות מגורים בטבריה, במחיר רכישה כולל של 520,000 ₪ (להלן: "הדירות").

טרם הצגת הדירות בפני הנתבע, נקב התובע בסכום נוסף של 40,000 ₪ כעמלה הנוספת, והנתבע חתם על הסכם תיווך לפיו הוא ישלם סך כולל של 52,000 ₪ כדמי תיווך (להלן: "הסכם התיווך"). במעמד החתימה על הסכם המכר שילם הנתבע סך של 12,000 ₪ כמקדמה וסך של 3,000$ כביטחון לתשלום יתרת התמורה. אולם בטרם הגיע מועד תשלום יתרת התמורה, הנתבע נמלך בדעתו וטען כי הסכם התיווך מבוטל הואיל ונחתם תחת לחץ. נוכח טענה זו הציע התובע לנתבע לבטל את העסקה, הואיל ויש לו לקוח אחר המעוניין ברכישת דירות מסוג זה, אך הנתבע סרב להצעה זו וביקש לשלם דמי תיווך בסך כולל של 40,000 ₪, ולא מעבר לכך. התובע נעתר לבקשה זו, אך גם בתשלום זה לא עמד הנתבע. לפיכך נותר הנתבע חייב לתובע סך של 29,350 ₪.

כתב ההגנה והתביעה שכנגד

2. בכתב הגנתו טען הנתבע כי סוכן מטעם התובע (להלן יקרא: "קובי") הציע לו את שירותיו כמתווך, וכי במקום עמלת תיווך הוסכם כי קובי ינהל נכסים שונים שבבעלות הנתבע. כן נטען כי שווי הדירות לא רק שאינו נמוך ממחיר השוק כפי שמציג התובע בכתב תביעתו, אלא גבוה ממנו, וכי הסכם התיווך נחתם תחת לחץ ואיומים אשר אף הביאו לאשפוזו של הנתבע בבית החולים.

עוד נטען כי הסכום שהופקד להבטחת תשלום עמלת התיווך בגובה 2% ממחיר העסקה, הופקד בחברת התיווך "רימקס" ולא בידיו של התובע, וכי הדבר מצביע על כך שהתובע אינו הגורם היעיל הבלעדי לביצוע עסקת התיווך.

בנוסף טען הנתבע כי התנאי לביצוע העסקה, לפיו ניתן לקבל משכנתא כנגד שעבוד הדירות לא התקיים, הואיל ולא נמצא בנק שהסכים לתת משכנתא כנגד שעבודן.

3. בתביעה שכנגד עתר התובע שכנגד (שיקרא לשם פשטות - "הנתבע") להשבת מחצית מגובה עמלת התיווך ששילם לחברת "רימקס", שלא בהסכמתו, עובר לביצוע העסקה ולפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש אשר באה לידי ביטוי באשפוזו בבית החולים עקב לחצים בחזה ובהפסד ימי עבודה.

4.בכתב התשובה לתביעה שכנגד טען הנתבע שכנגד (שיקרא לשם הפשטות - "התובע") כי הוא היה הגורם היעיל הבלעדי לביצוע העסקה וכי קובי היה עובד משרדו. כן נטען כי הנתבע חתם על הסכם התיווך מרצונו החופשי ולאחר ששקל את כדאיות העסקה, ולא מתוך לחץ וכפייה כנטען.

דרישת הכתב בעסקת תיווך

5. תחילה אעמוד על פרטי הסכם התיווך נשוא התביעה והתביעה שכנגד;

סעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") מחייב קיומו של מסמך מפורט:

" (א)מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה".

סעיף 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997 (להלן: "התקנות") מונה את הפרטים שעל הסכם התיווך לכלול:

" בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק, ייכללו לפחות הפרטים הבאים:

(1)שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח;

(2)סוג העיסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה, כגון: "שכירות", "מכירה";

(3)תיאור הנכס נושא פעולת התיווך;